אלה המצות קלה

על מה שנאמר ולא תשקרו איש בעמיתו

רכז (ל"ת קלא) שלא לישבע לשקר שנאמר ולא תשבעו בשמי לשקר: (והיא שבועת ביטוי שנאמרה בתורה או נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע או להיטיב. בדבר הרשות שבידו לעשותם. או שלא לעשותם כגון אכלתי או לא אכלתי זרקתי אבן לים או לא זרקתי. אמנם הדברים שהתורה מעכבת על ידו או מחייבו אין שבועת ביטוי נוהגת בהן)

רכח (ל"ת קלב) שלא להחזיק בממון חבירו דרך אלמות או דחייה ורמאות וזהו שנאמר לאו תעשוק את רעך

רכט (ל"ת קלג) שלא ליטול דבר מאת חבירו בעל כרחו בכח זרועו ובפירסום שנא' ולא תגזול

רל (ל"ת קלד) שלא לאחר פרעון השכר שכיר עד אחר הזמן המוגבל שנאמר לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר

רלא (ל"ת קלה) שלא לקלל בשם כל אדם כשר מישראל שהוא בחיים ודומה לחרש שנאמר לא תקלל חרש: ונקט חרש. לומר לך דאפי' שאינו שומע ואינו מצטער בקללה זו אפ"ה לוקה. והמקלל עצמו בכלל לאו זה ולוקה. כל זמן שקלל באחד מן השמות. או באחד מהכנויין. והעדים התרו בו

רלב (ל"ת קלו) שלא לייעץ לאיש תם וישר שהוא סומא בדברי העולם ואינו מבחין בין טוב לרע. עצה שידע היועץ. שאינה הגונה למתייעץ בין בצורכי הגוף. בין לצורך תיקון הנפש. שנאמר ולפני עור לא תתן מכשול (ועיין בשורש ט' דזה הוא לאו שבכללות ולכן אינו לוקה. והחינוך כתב דהוי לאו שאין בו מעשה)

רלג (ל"ת קלז) שלא יעוות הדיין המשפט דהיינו שידון נגד מה שידע בו שהוא האמת בדין התורה שנאמר לא תעשו עול במשפט

רלד (ל"ת קלח) שלא לכבד לאחר מבעלי הדין בשעה שעובדין בדין ואפי' לגדול ונשוא פנים