אלה המצות קלב

איכא מ"ד שריפה ממש. ואיכא מ"ד העברה לבד. וא"ת למ"ד שריפה היכי שייך אם העביר עצמו פטור. לא קשיא דמשכחת ליה שמסר עצמו לכומרים. ונאחז בו האש וברח. סד"א ליחייב קמ"ל דפטור. ומ"מ הסברא נותנת שריפה ממש. דבשלמא אם שריפה היינו שלא תקנו בעלי עבודה זו וכומריה אלא במקצת זרעו. באומרם לסכלים כהם. שאם יתן את אחד מזרעו למולך יצליחו השאר וירבו ויחיו. אלא אי אמרת העברה לכד. מאי איכפת ליה אם יעבירו את כל הזרע באש. אבל אם השריפה היא ממש לא היו שומעין להם לתת כל הזרע. והכי משמע ממעשה דמלך אדום. והכי משמע נמי מקרא דכתיב כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם עכ"ל הז"ל

והעיקר הוא שע"ז זו והחשובה שבכל עבודותיה היתה זאת כי בנו אשר קשורה נפשו בנפשו. היה נותנו בעבודתה. ולזה החמירה תורה בה ונתתי את פני באיש ההוא ובמשפחתו והיתה האזהרה מקצת זרעו. ולא כל זרעו. וכבר שאלני פוקר אחד תר"ו שזה הוא נתינת מכשול. וכדי להציל עצמו מן המיתם. יוליך שאר בניו. והשבתי לו שמה שאמר הכתוב מזרעו. היינו לומר שבעת שהעביר את זרעו. הביא מקצת. והניח מקצת. דהיינו שהביא בן אחד. והניח השאר אעפ"י שאח"כ הביא השאר לא נפטר בזה. מאחר שבשעה שהעביר לא העביר אלא המקצת. אבל מה שפטרה התורה היינו היכא שלא היה לו אלא בן אחד והעבירו למולך. או שהעביר את בניו בבת אחת. ובבואי לבית ראיתי שתל"י כוונתי לדעת התוספות שכך כתבו בפרק אלו הנסקלין אבל ראיתי שרבינו מוהרי"קא ז"ל כתב על דבריהם. ולי נראה דכי עבר קמא חיובו תלוי ועומד אם לא העביר יותר חייב. ואם העביר יותר נפטר מחיובו. ואני עבדו אומר שזה הוא התראת ספק שמי יאמר שלא יביא שאר בניו. אלא הנכון הוא כמ"ש רבותינו בעלי התוספות ודוק

רט (ל"ת קיח) שלא לבא על הזכר ולא להביא הוכר עליו שנאמר ואת וכר לא תשכב משכבי אשה תועבה הוא: (כדעת רבי עקיבא דקרי ביה לא תשכב. פסוק זה אזהרה לשוכב ולנשכב). סקילה: