אלה המצות קכה

במה שאין דרך להשיגו. כך אין להמנע מלעיין במה דאפשר לאדם להשיגו, ודבר זה הואיל והוא משורשי האמונה אשר בית ישראל נכון עליה. ומחוייב להאמינו. א"כ ודאי ראוי לעיין בו. כדי להשיגו בכל מה דאפשר בפרט כי הוא המביא לידי ראה את ה' ודוק ודעהו

קעח (עשה פד) להיות הזב בשתי ראיות טמא ומטמא שנאמר וזאת תהיה טומאתו בזובו רר בשרו את זובו

קעט (עשה פה) שיקריב הזב קרבן כשיתרפא שנאמר וביום השמיני יקח לו שתי תורים או שני בני יונה. ועמש"ל במצוה קפ"ג)

קפ (עשה פו) להיות השכבת זרע של אדם טמא בכל שהוא ומטמא בכעדשה שנאמר ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע ורחץ במים את כל בשרו וטמא עד הערב

קפא (עשה פז) להיות הנדה טמאה ומטמאה שנאמר ואיש כי תהיה ובה דם יהיה זובה בבשרה שבעת ימים תהיה בנדתה וכל הנוגע בה יטמא עד הערב. האשה שרואה דם. בשבעה ימים הראשונים היא הנקראת נדה. וכל דם שתראה בי"א יום שלאחר השבעה היא זבה. ואם תראה שלשה ימים, היא זבה גדולה. ואחר הי"א חוזרות חלילה. והלכה למשה מסיני שאין בין נדה לזבה. אלא י"א יום. והולד שתתעבר ממנו אמו בעודה בנדתה או בזיבתה. יהיה חולה בכל מיני נגעים וצמחים ונתקים. כי הדם ההוא כבר בארתיו (במאמר הוסת. עיין עליו מפרורי פת קמח) כי בא מצד מותרי הדם שיש בנשים. וכל מותר. הוא נותר עדיין משירי שיריים מלחלוחית זוהמת הנחש הקדמוני וכל יחר כנטול דמי. לפיכך כל נותר מביא חולי. וזה לך האות כי האשה בזמן וסתה ראשה ואבריה כבדים עליה

ובאהבת ה' את עמו ישראל צוה להם להתרחק מכל טומאה ולכלוך. וכל דבר המביא לידי חולי. כמ"ש בדין איסורי המאכלות ולפיכך לחומר טומאה שבה וסכנתה מרובה. הרחיקה מעלינו ואסרה אפילו בנגיעה ומכ"ש שהיא אסורה בביאה. כי קרוב הדבר שלא לבד הולד הנוצר מאותה ביאה שהוא בסכנה