אלה המצות קכד

הפרטים. ומה שכתוב ארדה נא ואראה. אין משם אלא סתירה לדעתם הנכזב. דהרי שם היה בכלל ואם הם סוברים שעל הכללים הוא משגיח ולא על הפרטים. א"כ לא היה צריך לירד. והדוחק יחייב אותם ליתן משפט הערים האלה אשר הפך ה' כדין ושם פרטיות. שהוא דבר חוץ מן השכל והדת שתעמוד א' מאלה הערים בלתי השגחה ואנו אין לנו בפירוש המקרא. אלא מה שפירשו בו רבותינו בעלי הקבלה האמתית. דמה שהכתיב על עצמו. ארדה נא ואראה. דהיה הרצון בזה. דהואיל והיה צריך לדון אותם במדת הדין. ירידה נקראת אצלו. לרדת ממדת החסד והרחמים אשר חפץ בהם. ולישב על כסא דין לכלות אותם. ולעולם שיודע היה הוא ית' כל פרטי מעשיהם. רק שבא הוא וב"ד לראות אם ידין אותם בדין חזק. או בדין רפה. או במדת הרחמים אם ישובו. ושלא יהיה הדלת ננעל לפניהם

לכן מה שראוי כל איש ישראל להאמין בזה. הוא. כי הקב"ה משגיח. אפילו בפרטי האדם. ואפילו אצל אה"ע משגיח. ויודע פרטיהם ע"י שריהם לצורך ישראל לגמול. או להעניש אותם על ידם. ועל הבעלי חיים. ושאר המינים. ועל הצומח והדומם. משגיח עליהם. ולדעת חכמי האמת המאמינים כי נפש האדם מתגלגלת ע"י תמורות בכל בעלי חיים. צריך לומר. כי באותו הפרט אשר בו הנפש משגיח. וחשב מחשבות. לבלתי ידח ממנו נדח. והרי הוא משגיח להביא נגע על הבתים ועל הבגדים. דבר יוצא מן הטבע להעניש את האדם

ולהיות מאמר זה עמוק וארוך. וכבר כתוב אצלי במאמר בפני עצמו כאמור לא אאריך. רק באמור לך קורא חביב. אל תבהל ברוחך. להוציא מפיך מילין והוי יודע שאעפ"י שאמרתי לך. שהוא ית' משגיח על הפרטים. יודע אני והחכם אשר עיניו בראשו. לנוכח נביט. דלא כל הפרטים שוין. ולא כל האנשים שוין. בהשגחה פרטית כזו. ורחמים למיבעי. בזכות גדול שילוה לפרט הזה. כדי שהקב"ה ישגיח עליו. בכל. מכל כל. כמו שמובן מסתמיות דברי אלה לחכמים. שיבינו הדברים כפי משמעותן. ולא כפי פשטן כמשפט הבהמיים. שלפי שאין להם השגחה. מעצמן. דנין על השגחתו ית' ודי בזה לפי השעה הדחוקה. עד אשר ירחיב ה' את גבולי. להוציא חלקי הפרורים אשר לי או"ב א' ושלש. ושם אתן את דודי לך קורא ידיד דכשם שאמרו דאין לעיין