אלה המצות קכג

הוא ודאי שאין חכמי הדורות שאחר חתימת התלמוד בקיאים במראות נגעים. וכ"ש שאין בה תלמוד ולכן הניחו הדבר על חזקתו שכל עוד שאין הכהן רואהו ואומר מוחלט או מוסגר ה"ז טהור בחזקתו ואפי' שנראה בו סימני חולי זה אינו חייב לנהוג דבר מכל מה שחייב לנהוג המצורע לטמאו או לטהרו והי"ת יטהרנו בטהרתו

ליום שלישי

קעה (עשה פא) שנטבול עצמינו במי מקוה של מ' סאה כדי להטהר מכל טומאה ונוכל אז לאכול בקדשים וליכנס למקדש שנאמר ורחץ את בשרו במים וטהר וגו' (ובא בפי' הקבלה מים שכל גופו עולה בהם והוא שעור מקוה)

קעו (עשה פב) שיקריב המצורע כשיתרפא קרבן שנא' וביום השמיני יקח שני כבשים תמימים וכבשה אחת בת שנתה תמימה ושלשה עשרונים וגו'. (עמש"ל במצות קפ"ג)

קעז (עשה פג) לטמא בית המנוגע שנאמר ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר כנגע נראה לי בבית. בענין צרעת הבגד והבית. אין לשכל מבוא בהם כלל. ואין לנו אלא מ"ש בו רז"ל דכאשר יחטא האדם מתרין בו לחזור בתשובה. ומביא הקב"ה עליו נגע בבית. אם ישוב מוטב. ואם לאו מביא הנגע בבגדיו. שהם קרובים לגופו יותר מהבית. ואם שב מוטב ואם לאו בא הנגע בגופו. וזה ודאי דרך השגחה פרטית ולא בדרך הטבע כלל ומכאן גם כן הוכחתי במאמר קראתיו פרטי ההשגחה אשר בו הראתי באצבע. ראיות מן התורה. שהוא ית' משגיח בפרטים. והארכתי בביאור פרט זה. כדי להוציא מלב האומרים (כדי שלא לומר מאמינים). שאין השגחתו ית' אלא בכללים. וחקרתי ודרשתי ומצאתי כי זה הוא דעת הפלוסופים שאינם אלהיים. אשר החריבו בחכמתם הנכזבת ומדומת את העולם. ובלבלו דעת כמה וכמה מחכמי אומתנו. והלא קרא צווח לעומתם ואומר בכבוד גדולת השגחתו אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם וגו'. הרי במקרא זה. כלל כל דרכי בני אדם. בין הכללים בין