אלה המצות קכב

בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא וגו'

קסח (עשה עה) שתקריב היולדת קרבן כשישלימו ימי הטוהר שלה שנאמר ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא כבש בן שנתו לעולה ובן יונה או תור לחטאת וגו'. (שאם היא עניה היתה מביאה שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת)

קסט (עשה עו) שכל מי שיהיה מצורע יבא אל הכהן לשאול את פיו לטהרו או לטמאו שנאמר אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת וגו' ובא אל אחרן הכהן או אל אחד מבניו וגו'. ובמצוה זו כוללת כל ענייני טומאת הצרעת)

קע (ל"ת צד) שלא לגלח שער שעל מקום הנתק שנאמר ואת הנתק לא יגלח מלקות

קעא עשה עז) שיתנהג המצורע כמשפט הכתוב בפרשה שנאמר והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה וגו'

קעב נעשה עח) לעשות בנגעי בגדים כמשפט הכתוב בפרשה שנאמר והבגד כי יהיה בו נגע צרעת וגו'

מצורע

יש בה אחד עשר עשין

קעג נעשה עט) לעשות טהרת המצורע כמשפט הכתוב בפרשה שנאמר זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו

קעד (עשה פ) שיגלח המצורע את כל שערו שנאמר וגלח את כל שערו וגו': כלל ופרט וכלל להביא כל מקום כנוס שער ונראה. כי שער הטמא מצד הטומאה הוא גדל. ולכן צריך הכהן שהוא איש חסד להעביר מעליו רוח הטומאה. כדי לטהרו. ודע כי מצות המצורע נוהגת בין בארץ. בין בח"ל בפני הבית. ושלא בפני הבית. אמנם לא ראיתי שכתבו אותה בעלי ההלכות הפסוקות. וגם לא שמעתי מפי רבותי שנעשת מצוה זו ע"י ב"ד שבישראל. ונראה שהטעם