אלה המצות קכא

ועל הנמלה לוקה חמש. כי זאת הנמלה היא הפורחת המתילדת מעפושי הפירות. שאינה פרה ורבה ולפיכך חייב עליה חמשה מלקיות. משום שרץ שפירש מן האוכל. ומשום שורץ על הארץ. ומשום רומש על הארץ. ומשום שרץ העוף. ומשום שרץ המים

ועל הצרעה המתילדת ג"כ מן העפושים יש לה איסור מוסיף להיותה עוף ושרץ העוף ולפיכך לוקה שש. ועל כל אלו אין לנו לבקש על אכילתו שעור ולא יאמר בו אם היה כזית וכשאכל א' משלש אלה בעלי חיים הנז' לוקה המלקיות שנמנו

אבל אם אכל יתוש קטן לוקה שלש. משום שרץ השורץ על הארץ. ומשום השרץ הרומש. ומשום שרץ העוף

ומי שאכל שרץ העוף לוקה שתים. אחד משום שרץ העוף טמא הוא לכם לא יאכלו. ואחד משום אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ שלוקין עליו עם היות שהוא דומה לאסור כולל כמו שתראה מתוך ויכוח הרמב"ן ז"ל בשורש התשיעי דמ"א ע"א מספר מגלת אסתר עיין עליו. וקבע הלימוד בספר זה לכל הפחות בכל יום שעה אחת. כי בעיני הוא חפץ יקר שהכל בו אין ערוך אליו שמלבד שהוא כעין תלמוד קטן. יש בו חכמה ותבונה בפלפול וחריפות אמתי מכל צד של שלש אלה מטיבי דעת התורה והמצוה לשמו ולשמה לשם גירוסין גמורין וכזה ראה וקדש. כי כל לימוד שאינו כזה. יש להצטער על איבוד השמש. והנר. והזמן. שהוא יקר שבנמצאות. שמתכלה בו. הי"ת יזכנו ללמוד וללמד לשמור ולעשות רצונו כרצונו נס"ו

קסה (ל"ת צב) שלא לאכול מן השרצים המתהוים מן העפוש שנאמר ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרומש על הארץ

(וה"ה כל טמא). ולוקה

תזריע

יש בה שבע מצות חמשה עשין ושני לאוין

קסו (עשה עד) לטמא היולדת שנאמר אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים וגו'

קסז (ל"ת צג) שלא יאכל הטמא מן הקדשים עד שיטבול ויעריב שמשו ואם צריך כפרה עד שיביאה שנא'