אלה המצות קיז

בחלב הבהמה שהוא מטמטם הלב ומונע ממגו השגתו בעולם הזה. וכן בבא

ועוד אמרו דלפי שהחלב והדם קרבי' ע"ג המזבח לפיכך נאסרו. כי הוא משתמש בפת בג המלך. אמנם קשה דא"כ דם חיה שאינו קרב יהיה מותר ויותרת הכבד. וגס האליה שהיו קרבין יאסרו להדיוט. לכן מ"ש נ"ל נכון: ואם יזכרני הי"ת לטובה ולברכה אעלה במכתב מה שלמדתי בטעם דחלב ודם שניהם מותרין לגבוה. ואסורין להדיוט ושאור ודבש. אסורין לגבוה. ומותרין להדיוט ומים ויין לניסוך מותרין לזה ולזה ובעלי הסוד כתבו טעם אחר הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר. מכאן ואילך בבהמה. וזהו אדם כי יקריב מכם ממש קרבן. וזהו וזבחת מבקרך קרי ביה מקרבך. ולפי זה לא יבא לעולם בחיה. ולכן אינה כשרה לקרבן.. ועל כן חלבה מותר. אמנם חלב הבהמה על דרך זה אסור. כי בדם ובחלב מושב הנשמה ולפיכך קרומי המוח אסורין כי שם משכן הנשמה. ומכל זה שכתבתי עלה בידי טעם מספיק למשרז"ל שאין חייבין כרת אלא על הדם שהנפש יוצא בו ודעהו

שמיני

יש בה י"ז מצות ששה עשין וי"א לאוין

קמט (ל"ת פב) שלא יכנסו הכהנים למקדש פרועי ראש דהיינו מגודלי שער כאבלים שנאמר ראשיכם אל תפרעו

מלקות על הכניסה ומיתה בידי שמים על העבודה

קנ (ל"ת פג) שלא יכנסו שם הכהנים קרועי בגדים שנאמר ובגדיכם רא תפרומו. (אם עבר לוקה)

קנא (ל"ת פד) שלא יצאו הכהנים מן המקדש בשעת עבודה שנאמר ומפתח אהל מועד לא תצאו. ונאמר בכהן גדול ומן המקדש לא יצא ולא יחלל הוי אומר בשעת עבודה): מלקות

קנב (ל"ת פה) שלא להכנס למקדש כשהוא שתוי יין ולא שאר דברים המשכרים שנאמר יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבואכם אל אוהל מועד: