אלה המצות קטז

קמ (עשה סד) לעשות מעשה האשם שנאמר וזאת תורת האשם קדש קדשים הוא

קמא (עשה סה) לעשות זבח השלמים כמשפטו שנא' וזאת תורת זבח השלמים אשר יקריב לה'

קמב (ל"ת עז) שלא להותיר מקרבן התודה עד מחרת יום זביחתו שנאמר ובשר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בקר

קמג (עשה סו) לשרוף הנותר מבשר הקדשים אחר עבור ומן אכילתן המוגבל לכל אחד ואחד שנא' והנותר מבשר הזבח ביום השלישי ישרף

קמד (ל"ת עח) שלא לאכול פיגול שנאמר לא יחשב לו פגול יהיה. והוא הקרבן שחשב עליו הכהן מחשבה פסולה בשעת זביחה או הקרבה לאכול או להקטיר חוץ מזמנו המוגבל): כרת

קמה (ל"ת עט) שלא לאכול בשר הקדשים שנטמא שנאמר והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל. מלקות

קמו (עשה סז) לשרוף קדשים שנטמאו שנאמר והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף

קמז (ל"ת פ) שלא לאכול חלב בהמה טהורה שנאמר כל חלב שור וכבש ועז לא תאכלו. (ונכפלה בו האזהרה ולחומר שבו גזר בו הכתוב למזיד כרת. ולשוגג קרבן חטאת קבועה)

קמח (ל"ת פא) שלא לאכול דם בהמה חיה ועוף שנאמר וכל דם לא תאכלו בכל מושבותיכם לעוף ולבהמה. (ולחומר שבה נכפלה בה האזהרה פעמים. ואם היה מזיד הכתוב מחייבו כרת. ואם שוגג חטאת קבועה). הנה מלבד טעם הכתוב כי הדם הוא הנפש. שאע"פ שהבשר מותר. הנפש ראוי שתהיה אסורה. שהרי סוף סוף היא רוחנית. נוסף על זה כי בהתערב נפש הבהמית עם דם האדם. יטמטם לבו. ולא תוכל נפשו של אדם להשיג בוראה. מפני נפש הבהמית. אשר בה. כי נפשו תהיה מקולקלת. כאשר תשוב אל האלהים אשר נתנה. ולא תוכל להשיג מעלתה. מפני שנטבעה בנפש הבהמית. וזה הטעם עצמו. שייך