אלה המצות קטו

מנחה. והיה נשרף ממנה חלק. והשאר היו אוכלים הכהנים. ויש בזה הכנעת היצר: במה שהיה נותן ממאכלו לשריפת אש. כאלו נתחייב ממונו שריפה. ויש מי שכתב כי לכך נקרא מנחה מפני שעניינה מעט. מקרבן בעלי חיים. כמו שמנחות בני אדם על הרוב יהיו מעט. ועיקר הטעם לפי שרובם באות נדבה ויש מנחות באות עם קרבן למנחת נסכים. ויש באות בלא קרבן אלא בפני עצמן. ויש מהן של צבור. ויש מהן של יחיד. שלשה מנחות באות בשביל הצבור והם עומר בפסח. שתי הלחם בעצרת. ולחם הפנים בכל שבת. ושלשתן נקראות מנחה. ותשעה של יחיד. מנחת חוטא: מנחת סוטה. המנחה שהיה מקריב כל כהן כשהיה קרב לעבודה והיא מנחת חינוך. מנחה שהיה מקריב כ"ג בכל יום. והיא נקראת מנחת חביתין. מנחת סולת והיא באה בנדר או בנדבה. מנחת מרחשת. מנחת מאפה תנור. מנחה על המחבת. וארבע אלו באים בנדר ונדבה. מנחות אלו יש מהן סולת. ויש מהן קמח שעורים. ויש מהם שנאכל לכהנים הנותר. ויש מהן נשרפות כלן. וכלן באות מצה חוץ משתי הלחם בעצרת שהיא חמץ ויצאת מכלל הכתוב. כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ ויש רמז נכון על זה להיות שתי חלות לא פחות ולא יותר ובזמן העצרת. לפי שבו נתנה תורה שבכתב ותורה שבע"פ. ובשתי לוחות שבהם היו כתובים כל דקדוקיה כדאיתא בירושלמי ומי שיודע עיקר ושורש הדבר כמ"ש דו פרצופין נבראו. יבין גם מה שאמרו רז"ל לעתיד לבוא כל הקרבנות בטלים חוץ מקרבן תודה שאינו בטל. כי בו מצה וחמץ ובעצרת לא נאמר בו חטאת לפי שאין בו יצה"ר ועליו נאמר יתמו חטאים מן הארץ וגו' והכל שלום ומצה וחמץ שוים בו כעין העה"ב ודעהו

קלז (ל"ת עה) שלא תאכל מנחת כהן שנאמר וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל. מלקות

קלח (עשה סג) לעשות מעשה החטאת כמשפטה שנאמר ואת תורת החטאת

קלט (ל"ת עו) שלא יאכל מבשר חטאות הנעשות בפנים שנאמר וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל באש תשרף. מלקות: