אלה המצות קיב

המאכלות. כך מדתו היא יסוד. וטעם. כל כחות המלכות. עיין עליו. (ובמ"ש בקונטרס לקט הקמ"ח עהש"ס די"ג ע"א)

וכתב עוד מוהרדב"ז ז"ל שמצא כתוב בשם רבינו אברהם שמה שכתב ולא תשבית מלח ברית. אלהיך שהוא שבועה כמי שאו' אני משביעך בברית אלהיך שלא תשבית מלח מעל מנחתך ע"כ. ולא ידעתי מה נשתנית מצוה זו שהשביע עליה. דכמה וכמה יש בהן עשה ול"ת. והיא משום דכתיב ברית אלהיך הרי ארז"ל ברית כרותה למלח מששת ימי בראשית שהובטחו מים התחתונים ליקרב במלח. ובניסוך המים בחג. וכך אמר במדרש העולם שלישו מדבר. שלישו ישוב. שלישו מים עמד ים לפני הקב"ה א"ל רבש"ע במדבר נתת תורה. בישוב נבנה בית המקדש. אני מה תהא עלי. א"ל עתידין ישראל שיקריבו מלח ע"ג המזבח עכ"ל. ועמ"ש רז"ל מלח ממון חסר. אם תהפך מלח תמצא לח"ם. ותמצא מח"ל חמ"ל. כי השולחן אשר לפני ה'. שאוכלים בו עניים. ואומרים עליו דברי תורה. הוא מזבחי כפרה. לח"ם עם המקטרגים עליו. והצרות שלו יהיו כעין חל"ם דוק ודעהו

קכ (עשה נא) להקריב ב"ד קרבן אם הורו שלא כהלכה שנאמר ואם כל עדת בני ישראל ישגו וגו' והקריבו הקהל פר בן בקר לחטאת

קכא (עשה נב) להביא היחיד קרבן קבוע על שגגת חיוב כרת שנאמר ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ וגו' והביא קרבנו שעירת עזים. על שגגת מ"ג עברות היה צריך להביא קרבן זה מחטאת קבועה אלא שהיה חילוק בקרבן. כיצד אם שגו בע"ז. מביא עז בת שנתה. בין שהיה הדיוט או מלך או כ"ג או משוח מלחמה. הכל שוין בשגגת ע"ז. אבל אם שגג בא' משאר מ"ב עבירות. הדיוט מביא שעירת עזים. או נקבה מן הכשבים. ואם היה מלך מביא שעיר עזים לחטאת. ואם כהן הוא מביא פר בן בקר לחטאת. והוא נשרף. וחילוק זה בקרבנות וכיוצא יחייב לכל מי שעינים לו לראות שיש טעם כמוס בכל פרט ופר שבתורה וזה הוא הנקרא סוד ה' ליראיו. שלא נתן לכל אדם. שבדעתו המזוהם ומטונף ומלוכלך. וידיו לא שטף. יבא ויאמר מדני תורה על רגל א'. מה טעם למצוה זו ומה טעם יש בה