אלה המצות קו

שהטעם הוא. מפני שע"י תערובות נעשה הכשוף. כגון כלאים ושעטנז כולם נבאו מתוך אספקלריא שאינה מאירה. חוץ מאדון הנביאים והחכמים שאמרו רז"ל. ז"ל אמר לו משה להקב"ה. תן לי רשות לכתוב בשר בחלב אמר לו כתוב לך את הדברים האלה עכל"ה

דודאי לא לחנם היתה נטילת רשות זו. ומה שעיכב הקב"ה על ידו. דוק ודעהו כי אני לפי פשט המאמר פי' שלא היה משה רוצה לסתום ולכתוב גדי. אלא בפי' היה ר"ל לא תבשל בשר בחלב. והקב"ה מיחה בידו. וא"ל כתוב לך את הדברים האלה ואל תשנה. כי טעם יש בדבר ולך אני מגלה ככל שאר הדברים שאמרתי לך כתוב. והרוצה לטעות יטעה. כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם וגו': ועיין בסמ"ק להרמב"ם ז"ל במל"ת מצוה קפ"ז. דהעלה טעם מספיק למה לא כתב בפי' לא תאכל והביא מהגמרא דחולין דקי"ד דאמרו בשר בחלב לוקה על בישולו. ולוקה על אכילתו. ואפקיה רחמנא לאכילה. בלשון בישול. דכי היכי דאי בשיל לקי. אאכילה נמי לוקה. ובפסחים אמרו עוד דלהכי לא כתב רחמנא בבשר בחלב אכילה להדיא לומר שלוקים עליו אפי' שלא כדרך הנאתו עי"ש

צג (ל"ת נו) שלא לכרות ברית עם אחד משבעה עממים שנאמר לא תכרות להם ולאלהיהם ברית: (ואית ד"ל מקרא דלא תכרות להם ברית מפרשת ואתחנן). ואין בו מלקות לפי שהיא מצוה לכלל ישראל ואי אפשר להלקות לכל ישראל

צד (ל"ת נז) שלא להושיב עובדי ע"ו בארץ ישראל

שנאמר לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי כללות שתי מצות אלו. הן להיותינו מתרחקים מהע"ז. כדי שלא נלמד ממעשיהם הרעים ומעובדיה ונכפלה האזהרה להיות ענין הע"ז חמור מאד. שכן כתיב לא תכרות להם ולאלהיהם ברית. וכי אלהיהם בני ברית נינהו. והלא עץ ואבן הם. אלא לומר לך. אם אתה כורת ברית להם דהיינו לעובדיהם. הרי אתה כורת ברית לאלהיהם של מעלה. כי תחת שלש רגזה ארץ וגו' וכן כתיב וזנו אחרי אלהיהם וסמיך ללא תחנם לאו דלא תתחתן בם. כי מזה בא לזה. ומזה בא לזה. עד שהוא כופר בעיקר וגם על לאו זה איו לוקין: