אלה המצות קה

ומטעם האמור בשבת הוכפל נמי שמירת הרגלים. ללמדך שלא יסתרסו ממקומן. עיין מש"ל במצות פ"ה

פט (ל"ת נג) שלא לשחוט הפסח ועדיין החמין קיים

שנאמר לא תזבח על חמץ דם זבחי. (ואית ד"ל מקרא דלא תשחט על חמץ דפרשת כי תשא) ש

צ (ל"ת נד) שלא להלין אמורי הפסח שנאמר ולא ילין

חלב חגי עד בקר

צא (עשה לז) להביא בכורים לבית הבחירה שנא' ראשית

בכורי אדמתך תביא בית ה' אלקיך

צב (ל"ת נה) שלא לבשל בשר בחלב שנאמר לא תבשל

גדי בחלב אמו

(דע כי שלשה פעמים נכתב פסוק זה בתורה). והרמב"ם ז"ל דסומך אנו דעתי עליו כמ"ש בהקדמתי. לא קים ליה כההוא מ"ד אחד לאיסור בישול. ואחד לאיסור אכילה. ואחד לאיסור הנאה. אלא כמאן דמצריך להו התם בגמרא. והוצרך לומר כי איסור אכילה אתי בק"ו מבישול. כמו ששתק מן הבת. אבל הנאה לא אתיא בק"ו

וא"ת א"כ מנ"ל שהוא אסור מה"ת בהנאה. י"ל דמשום דקי"ל לא תאכלו אחד איסור אכילה. וא' איסור הנאה במשמע עד שיפרט לך הכתוב. או עד שיפרשו חכמים שדבר זה מותר בהנאה, והכא אע"ג דלא כתיב לא תאכלו בשר בחלב. כבר כתיב לא תבשל דהוה כאלו כתיב לא תאכלו והנאה ואכילה ענין אחד הוא ודוק

כי טעם למצוה זו ע"פ הפשט הפשוט. מאי שנא איסור זה. מכל שאר איסורין שבתורה. שזה נאסר בישולו. ומה טעם לא כתב לא תבשל בשר בחלב בפירוש. ומאי שנא גדי ומאי שנא אמו. ולמה כתב שלש לאוין בלשון אחד וסמיכות הכתוב דפעם אחת אסמכיה קרא לביכורים. ופעם א' לנבילה. צריכין אני ואתה קורא מאמין בתורת אמת למודעי המקובל מפי חכמי האמת בנסתרות לה' ומאחר שאין לי עסק בנסתרות אפס קצהו תראה בזח"ב דקכ"ד וקכ"ה. וכלו לא תראה

עכ"פ אנכי הרואה דמ"ש הרמב"ם ז"ל כי יש עע"ז יעבדוה במעשה תערובת בשר בחלב. ולכן הרחיקו התורה בתכלית הריחוק. ושאר המפרשים שאמרו שתערובת זה מזיק לגוף ומוליד שהי רע. ומשום דחמירא סכנתא הרחיקו כ"כ. וגם מ"ש