אלה המצות קג

יכול לא הנהוג בה שבת. ת"ל וכיום השביעי תשבות ללמדך ולהזהירך דאף בשביעית לא תעקר שבת בראשית ממקומו. כי יום גדול הוא לאלהינו ואלה הם מועדי אמר רחמנא משא"כ בשאר מועדות. שנא' בהם מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אתם אפי' שוגגין. והואיל ושביתת השבת היא הוראת חדושו של עולם. כי בו שבת מכל מלאכתו. לכן נצטוינו לשמור את השבת בתוספת מחול על הקדש לא לבד ביום השביעי. רק להוסיף ולהקדים השביתה מיום הששי שהוא הגבלה והכנה. והוראת חשק ביאתו של שבת ולפיכך נרמז תוספת זה במקרא ושמרו ב"י את השבת. לעשות את השבת. דיש לפרש תיבת ושמרו. כעין ואביו שמר את הדבר שהיה עומד ומצפה על ביאת החלום. ולכן צריך להיות ביום הששי להיות מצפה את השבת כדי לעשות את השבת בזמנו. ובפרורי פת הקמ"ח על תוספת נשמה יתירה רמזתיו במקרא דכתיב והכינו את אשר יביאו דאיך שייך הכנה על מה שעדיין לא הביאו. אם לא שהיא על הכנת גופו שיכין את עצמו. לקבל הנשמה יתירה. שיביאו עליהם. עי"ש. ולפי הנדרש אצלינו הכא הכנה זו. היא ההוספה מחול על הקדש. שהוא מורה חשק ושמחה על תאוה באה שיבא יום השבת לקדשו. וכמ"ש הראשונים ע"פ נפשי אויתיך בלילה דהייני שמרוב החשק שהיה לי שתבא אלי בלילה להתדבק בך. לפיכך מעת עלות השחר. אף רוחי בקרבי אשחרך. והייתי מתחיל להמתין אותך מעת אור הבקר. עד עת בוא השמש. ואומר מתי תבא אלי בלילה אשר בה אויתיך. וכן אמרו בכוונת שלשת ימי הגבלה אשר צוה את אבותינו. שהיה החכלית כדי שהם יראו באלו הימים החשק והרצון שאמרו למשה רצונינו לראות את מלכנו. אשר בהם ודאי היו ששים ושמחים בינם לבין עצמם על הקבלת פני שכינה ומכינים את עצמם בקדושה ובטהרה. לראות ולשמוע את דבר ה' כמשל המלך אשר הודיע לעבדיו שיבא אל המדינה ביום מועד. דכל שריו ועבדיו שבמדינה יכינו עצמם קודם יום המוגבל. כדי להראות אהבתם ויראתם אל המלך. דכן הדבר בתוספת שבת בכניסתו ויציאתו. ואמרו בפרק מקום שנהגו העושה מלאכה בע"ש אינו רואה סימן ברכה. ולכבוד שבת שתקנו המשכת שפע לכל ימי השבוע בהיותנו מונין על שם שבת. יום א' בשבת. יום ב' בשבת. כי שבת הוא שורש לכל ששת ימי השבוע. כי הוא נקודת המרכז בעגולה עיין במ"ש בר"ח בפ"ב משער הקדושה ובהקדמת