אלה המצות קא

הרבה שלוחים למקום להמיתו. במיתה שנתחייב בה. ולולי שיש לפניו גלוי טעם מספיק להצלתו לפי שעה לא היה נצול וזוכה בדין. ולכן אין לנו עסק בנסתרות לה'. אלהינו כי המשפט לאלהים הוא. ולענין הרעה אנו אומרים שהי"ת שלח לזה שילמד עליו זכות לתכליתו ית' שהוא היודע דנפיק מיניה זרעא מעליא וכל כיוצא בזה דוק ותשכח כמה עמקו מחשבות ה' וכל משפטיו צדק ואמת עד שמטעם זה בא בפירוש האמתי המקובל אצלינו המאמינים בני מאמינים על פסוק ועשיתם לו כאשר זמם לעשות. ולא כאשר עשה. דהרי יכול היה המאיר לארץ ולדרים עליה להאיר עיני הדיינים. בפרט כי נצב בעדתם שיכירו בדרישה וחקירה שהיו עושים. לאותם עדים. כי שקר ענו. והואיל דלא פתח עין שכלם להאיר להם. כי אם אחר מעשה. ודאי סימן מובהק הוא זה כי זה היה רצונו. והעדים שלוחי דרחמנא נינהו והב"ד שליחותא דידיה הוא דעבדו. ולא מפני כך יבצר ממנו ית' מזמה להפרע מהם. דודאי חייבין הם הואיל ומגלגלין חובה ע"י חייב. אמנם מקמי' הכי. אם הב"ד מרגישין שעדותן שקר אמרינן ודאי. מאת ה' היתה זאת להם לגלגל אותם שיבואו מעצמם לב"ד בעדות שקר כדי להנקם מהם על דברים שעשו שלא היה עליהם עדים רק הוא העד הוא הדיין הוא אשר מסבב כל דבר לבוא אל תכליתו. וכדי להנקם מהם, ויפתח ה' את עיני הדיינים. להכיר בדבר ה' נאמן לתת לאיש כדרכיו. וכפרי מעלליו וגו'. וכאשר זממו לעשות. עשה להם לפי שכך היה גמר דינם לפני דיין האמת אשר אין דבר נעלם ממנו ית' ויתעלה: (וע"ל בסי' תקכ"ד ממספר הכללי)

פג (ל"ת נ) שלא ליקח שוחד שנאמר ושוחד לא תקח

ואפי' שוחד דברים כי התורה ירדה לסוף השוחד כי הוא יעור פקחים וגו' כי היום יקח שוחד דברים ולמחר יקח שוחד ממון לדין צדק. ולמחרתו יקח לעוות הדין והואיל ומצינו שהדיין אמת שכל משפטיו צדק ואמת הוא השופט כל הארץ בצדק ומשפט ומשרים. אינו מקבל שוחד דברים דהיינו וידוי שאדם יתודה אלף פעמים לא יועיל לו עד שישוב ויעזוב רשע דרכו. כדכתיב קחו עמכם דברים. ושובו אל ה'. כי הדברים לא מועילים בלא תשובה, ואפי' שוחד מצות אינו לוקה. אלא נפרע מן העבירות ונותן לו שכר על המצות שעשה לפי שהוא צדיק ומדה טובה מרובה וכו'. א"כ הדיין צריך שיהיה נדמה לו ית' שהוא מתלוה אליו בשעת המשפט כמ"ש