אלה המצות ק

פא (ל"ת מח) ולא להטות הדין על בעל עבירה שנאמר לא תטה משפט אביונך בריבו. (רצה לומר אביון במת לדעת הרמב"ם ולדעת הסמ"ג עני ואביון ממש). אינו לוקה אפי' בענין שעשה מעשה לפי שנתן השבון

פב (ל"ת מט) שלא לחתוך הדין באומד הדעת אפילו

ראהו רודף ובידו חרב ובה דם. ההרוג מפרפר. עד שיראו עדים גופו של דבר שנאמר ונקי

וצדיק אל תהרוג. דאם הדבר יהיה מסור לשכל ואומדן דעת. כל דיין לפי שכלו ולפי אומדן דעת שבו. אם רב ואם מעט. יבא להרוג נקי וצדיק ואין דבר קל להכשל בו. כמי שסומך על שכל שלו ואומדן דעתו אמנם עפ"י העדים והחקירה ודרישה שנעשת בהם יתברר הדבר אם היא כפי אומדן דעת זה שיש בו או לאו. ולא ישפך דם נקי כי אומדן דעת הדיין טוב כדי לחקור עליו בידיעה מבחוץ לראות ולדעת אם דעתו זך ונקי שהורה לו האמת. אמנם לא לעשות בו מעשה. כי כבר אמרו ותשועה ברוב יועץ. והעדות שמעידין לפניו הם כמו יועצים המורים לו צד החיוב וצד הפטור שבנדון ההוא. כי המתון בדבר המשפט הוא דבר גדול כמ"ש דינו לבקר משפט. ואני אמרתי בחפזי כל אדם כוזב. משפט שנגמר במהירות. פרי החרטה מחמת מכשולות שנראין לאחר מעשה

וממקרא זה ילפי רז"ל עוד דמחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה. והיינו דאם יצא מב"ד חייב. ואמר אחד יש לי ללמד עליו זכות. היו מחזירין אע"פ שלא נצטדק בב"ד וכבר נגמר דינו. ואפי' הוא בעצמו. היה רשאי לומר. יש לי ללמד עלי זכות והיו הב"ד חייבין לשמוע ולראות. אם יש ממש בדבריו ולכך נאמר ונקי אל תהרוג. דהרי מ"מ נקי הוא מדין מיתה שהרי אפשר שע"י זכות שילמד עליו הוא. או אחר. ינצל מהמיתה. ולענין הזכות דהיינו שכבר יצא זכאי מב"ד ואמר א' יש לי ללמד עליו חובה. לא היו מחזירין אותו. הואיל ויסוד מוסד אצלינו הוא. כי אלהים נצב בעדת אל. א"כ מאת ה' היתה זאת שנצדק בב"ד. ואין עלינו להחזירו ולכך נאמר. וצדיק אל תהרוג. וא"ת הרי שלפי האמת אחר החקירה אחרונה שנחקור על זה שבא אחר גמר דין ללמד עליו חובה. נמצא ודאי שהוא חייב. אין בכך כלום. כי הי"ת לא יצדיק רשע. ובלא ימנע הואיל וזכה. זכה. ואת"ל שהוא חייב