עץ הדר צח

שרי, וה"ה לעיל נמי ב"נ שרי. וכיון שביארנו דסתימות הירושלמי ס"ל בודאי דאיסורא דהרכבת אילן לב"נ ליכא למאן דפליג כ"א אחיובא פליגי, מבוססים המה דברינו שכתבנו בע"ה, שכל כי האי לישנא נכרי שהרכיב אע"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן, בהיתירא דב"נ קא מיירי, והיינו מפני השינוי של פרטי ההרכבות שאסורים לישראל ומותרים לב"נ

מ) ובעיקר ענין דל"ת אצל ב"נ אע"ג דלכאורה הדבר פשוט דלשיטת הרמב"ם ודאי לא שייך בב"נ, מטעם שכתבתי דא"כ נפישי להו מצות, אמנם לדעת הרמב"ן דעיקר הדבר דל"ת הוא אסמכתא, י"ל שמ"מ יסוד החיוב מנין. כיון שבתורה לא נאמר בזה דבר. אלא ודאי צ"ל דעל היסוד א"צ ראי' דמלתא דפשיטא היא מסברא דצריך לשמוע לדברי גדולי האומה, וכבר כתבו הפוסקים דסברא הוי דאורייתא ממש, וי"ל דחמיר עוד יותר, וכמש"כ בספר חסידים (סימן ת"ה) שמה שנטע הקב"ה בעומק דעתו של כל אחד מבנ"א להכיר את הטוב ואת הרע חמיר טובא, ומשו"ה עונשן של מדות רעות חמור הרבה וכדהחמירו בזה חז"ל, ולפ"ז י"ל דלשיטת הרמב"ן דברי סופרים חמורים הם יותר ממה שהם חמורים לשיטת הרמב"ם, דלשי' הרמב"ם נכללים הם במ"ע ומצות ל"ת פרטית, ולשי' הרמב"ן הם נובעים מכללות כל התורה כולה ואם הוא מטעם סברא י"ל דב"נ ג"כ מצווים הם, אלא די"ל דמטעם סברא לבד לא היינו יודעים כ"א לשמוע לב"ד החי בכל דור, אבל להיות חיוב לדורות הבאים לשמע לתקנת ב"ד שעבר זה אסמכוהו על ל"ת, אע"ג דדרשי' ממה שכתוב שם „ע"פ השופט אשר יהי' בימים ההם“ אין לך אלא ב"ד שבימיך (כר"ה כ"ה ב', וכד' הרמב"ם ממרים פ"ב הלכה א', ועיי' כסף משנה שם), זהו אם נחלקו בתי דינים זע"ז ההוה עם העבר, אבל כ"ז שלא ם נחלקו ודאי בכלל לא תסור הוא לשמוע תמיד לב"ד שנתקבל כבר בישראל, ולד' הרמב"ן אסמכוה אל"ת וי"ל דשמיעה לב"ד שהי' בשכבר הימים זה אינו מונח כ"כ בשכל של הסברא הפשוטה, אלא לישראל שיש להם תורה נצחית, הכוללת את כל אשר יעשה האדם וחי בהם, מסתבר שגם לתקנות וסייגים שבה ג"כ צריך עמידה קיימת כ"ז שאין ב"ד אחר הראוי לזה ע"פ גדרי התורה חולק ומבטל, אבל ב"נ שמשפטיהם והנהגותיהם אינם יכולים להכנס כולם תחת שבע מצות דידהו וצריכים להתנהג בנימוסים אנושיים, ואפי' המצות שנצטוו כבר כתבתי, דפרטי הדברים לא נמסרו להם (לעיל אות א'), ומכש"כ בדינים דהם מצווים רק על כללית הושבת ב"ד (וכד' הסוגיא דסנהדרין נ"ו ב', וכלשון הרמב"ם מלכים פ"ט הלכה י"ד) ואע"ג דהרמב"ן בנימוקי תורה בפרשה וישלח בעובדא דשכם) חלק עליו, וס"ל דגם לדון את הפרטים של הדינים ג"כ חייבים כענין דיני ישראל, נראה פשוט דכוונתו הוא כענין דישראל, כלומר שכמו שיסוד מצות דינים בישראל הוא מה שמוטל על כ"א לקיים הדינים, כך דיני ב"נ, היינו מה שמוטל לקיים פרטי דינים של עניני המשפטים לעומת מה שכ' הרמב"ם