עץ הדר צז

הרמב"ם מפרש ג"כ כד' התוס' יונח ביותר מה שפסק דב"נ אסורין בהרכבת אילן, בין לפי המובן הפשוט דר"א וחכמים פליגי אפי' באיסור, בין לפי מה שכתבתי מד' מראה הפנים. וחזקנו דבריו בע"ה דכו"ע מודו באיסור, ואחד מחיזוקי הדברים הוא מה שפירשנו הברייתא דסנהדרין דסיפא דמותרין ב"נ ללבוש כלאים ולזרוע כלאים ואינם אסורים אלא בהרבעת בהמה והרכבת אילן בלבד, דקאי אליבא דכו"ע ולא דוקא לר"א, ואסורין הוא דוקא, והיינו משום דאיבעיא דרבינא, דהוא בתרא מורה כן שפשיטא לי' דהרכבת אילן אסור לב"נ, ולא קא מיבעיא לי' אלא אם גם דשאים ג"כ בכלל האיסור. ומה שלא הביא הרמב"ם להחמיר בהרכבת דשאים לב"נ נראה דס"ל דאצל ב"נ ספק אפי' בשל תורה הוא לקולא, ומסתבר כן לטעמי' ביחוד דס"ל דכל הספיקות מה"ת מותרין, א"כ ראוי לומר שאין ב"נ מוזהרין אמידי דרבן, וכן מסתבר לכאורה דהא אנן ג"כ אי לאו לא תסור לא הוה ידעינן חיובא דמידי דרבנן, ביותר לטעמי' של הרמב"ם דס"ל (ספר המצות שורש א') דהאי לא תסור הוא דרשא גמורה ולא אסמכתא וקאי על כל עניני דרבנן, אפי' מה שחדשו לתקן להוסיף ע"ד תורה, ולאו דוקא לקבל מהם מה שקבלו או מה שדרשו בפירוש הפסוקים, א"כ מנ"ל לב"נ חיובא דרבנן, דודאי אינם מוזהרים על לא תסור, דא"כ נפישי להו משבע מצות ב"נ. וליכא למימר דהוי קום ועשה, דהיינו לקיים דברי חכמים, כדמשני שם (סנהדרין נ"ח ב') על קושית הש"ס על נכרי ששבת, שהרי פריך שם כה"ג נמי אדינים, ומשני (שם נ"ט א') קום ועשה ושוא"ת ננהו, א"כ כל שיש בדבר שני הצדדים בין קו"ע בין שוא"ת חשיב להו, וגבי לא תסור הלא איכא תרתי קו"ע במצות דדבריהם שציוו לעשות, ושוא"ת בל"ת דידהו, והי' לי' למיחשבה, ועי' תוס' (שם נ"ט ב' ד"ה והא) דאפי' אם פרט אחד נמצא במצוה שיהי' בה שוא"ת ג"כ שייך למיחשבה, וק"ו בכללות דרבנן דאיכא טובא שוא"ת, אלא ודאי דאין ב"נ מוזהרין ע"ז, א"כ י"ל דמשו"ה פסק לקולא באיבעיא דדשאים. אך באמת כפי מה דקי"ל בכללי הוראה דמה שמיבעיא בבבלי ופשיט בירושלמי נקטי' כפשיטותא דירושלמי, אתי שפיר בפשיטות מה שלא אסר הרמב"ם הרכבת דשאים בב"נ, שהרי לקמן (הלכה ז') כדמייתי הך דר"א דב"נ אסורין בהרכבת אילן מפני שכתב בהן „למיניהו“, פריך בפשיטות, והרי דשאים כתיב בהם למיניהו, ומשני אין כתיב בציווי אלא בהוצאה, א"כ פשיטא לירושלמי שהרכבת דשאים אינה אסורה לב"נ, ונפשטה ספיקא דרבינא לקולא. עכ"פ משו"ה ניחא בתריד ע"ג דרכון ששניהם מיני זרעים הם [ולא כדטעה בזה המתרגם לאשכנזית בערוך ערך דרכון שתרגם דראכע-שלאנגע, דהיינו מין נחש, ונתחלף לו דרכון זה בדרקון בקו"ף שהביאו הערוך ג"כ לקמן בערכו, ולא ראה בפנים הירושלמי שמסיים שישראל ניטל ממנו זרע וזורע במק"א, הרי דבכלאי זרעים עסקי' ולא בהרבעת בע"ח,] ובזרעים מותר ב"נ להרכיב ע"כ בפשיטות אמר אע"פ שישראל אסור לעשות כן הא ב"נ