עץ הדר צה

זה לזה מותרים לב"נ לגמרי, ע"כ לא מצינן למתני דבר שעושה ב"נ בהיתר וישראל אסור לעשות כן כ"א הרכבת אגוז ע"ג פרסק והרכבת מאכל ע"ג סרק

נמצאים למדים שמה שכתב הרמב"ם שנוהג רבעי בב"נ בהרכבה היינו בהרכבה מותרת ולא בהרכבה אסורה, אלא שהיא מותרת רק להב"נ עצמו מטעם הנ"ל. ומ"מ אע"פ שלפ"ד אלה יהי' הדבר יותר פשוט דהרכבת לימון ואתרוג אין איסור לב"נ אין מזה שום רפיון להקל במורכב כזה באתרוג חוץ מכל יתר הטעמים היסודיים שאינם שייכים כלל לאיסור כלאים, ואפילו מצד טעמו של הלבוש ג"כ לא שייך להקל בזה משום דרבעי הבן נח עושה זה לעצמו הוא מקדש את הרבעי ונקרא קודש ואולי יאכל אותה לעצמו כמו שאוכל קרבנותיו שלו אליבא דמ"ד קרבו שלמים ב"נ (זבחים קט"ז א') א"כ הוי מצוה דידיה אזלינן בתר הלכותיו, וכיון דבדידיה לא נהוג כלאים בהרכבה זו מותר ג"כ למצותו שלו, אבל שיהי' כשר בשביל כך למצוה של ישראל דבר זה א"א דדמי לקרבן בעל מום שאינו מחוסר אבר דכשהב"נ רוצה להקריבו בעצמו מותר בבמה דידהו אבל כשמביא לנו שאנו נקריב אמר הכתוב ומיד ב"נ לא תקריבו וכמשכ"ל

גם מצד כל שתעבתי אין ראוי לעשות בזה פלוגתא רחוקה, שהרי ד' רש"י היא דכל שיש איסור בתורה אפילו אם נעשה ע"פ לאו ב"ח מקרי תיעוב וכך היא השיטה הפשוטה, א"כ אע"ג דיש מקום לומר דבעינן שיהי' האיסור שייך להעושה מ"מ די שיהיה עכ"פ ב"ח בכלל המצוה כה"ג דרצה לומר ובקדושין מ"א) דיהיה נקרא עכו"ם ישנו בתורת תרומה משום שעכ"פ כשתרמו של עצמם תרומתן תרומה, ע"כ בנ"ד כיון שהם מצווים על עיקר המצוה ודאי מסתבר שכל הפרטים שהם אצלנו תיעוב ג"כ הוי תיעוב לדידהו אלא דא"א למסור ד"ת לנכרי בדקדוקים רבים ע"כ אינם מוזהרים על הפרטים אבל גבי מצוה שאינם מוזהרים בהכלל י"ל שמא לדידהו אינה שייכה כלל ואין בה שום תיעוב ע"כ מסתבר דבהא מיהא יודה הלבוש דחשיב תיעוב בב"נ אפילו אם עשה באופן הפרט שהגוי מותר בה כיון שהוא מוזהר מפי הקבלה על הכלל, ואין בזה צד קולא

לט) ומה שנראה מדברי הגאון בית אפרים שאין ההרכבה פועלת על היחור לשנותו לבד מה שכתבנו להוכיח לעיל (אות י') שהדבר מוכרח שנעשה שינוי גדול ע"י ההרכבה בפירות שביחור ועל שינוי זה לא נדע כלל אם זה הוא ענין מין של המצוה וכדכ' מדברי הרשב"ם דבב"ת, הנה עוד הדבר מפורש בירושלמי כלאים דאיתא (בפ"א סוף הלכה ד'): „תני אין מרכיבים זיתים ברכב של תמרה מפני שהוא אילן באילן, רבי יודן בעי ולית הדא פליגא על רבי לוי אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך מה זיתים אין בהם הרכבה אף בניך לא יהי' בהן פסולת, הא מכלל שיש בהן פסולת, שנייא היא הכא שהוא עתיד למתקה כהדא דר' שמעון בר' הוה משקה פרסקיה יין מבושל בשביל למתקה“. ופירוש הירושלמי הזה הוא פשוט. אמנם למדנו ממנו הלכתא