עץ הדר צב

ואסרה אפי' במה שהעכו"ם נוטע בא"י, ובחו"ל באמת אינו כ"א הלכה (כקדושין ל"ט א'), איך שתהי' בין אם הלכות מדינה או אפי' הלממ"ס מ"מ נאמרה מפורש להתיר בספיקה להורות שהיא בגדר סיג והרחבה. אמנם זה הטעם שייך אליבא דמ"ד נטע רבעי שכולל כל האילנות, אבל אליבא דמ"ד כרם רבעי יהי' צ"ל דבכל האילנות יהי כד' הראב"ע מטעם היזק הגוף והנפש שיש בפירות ערלה, ואינו שייך לרבעי, אמנם לפי מה דקי"ל נטע רבעי (ברכות ר"פ כיצד מברכין הנ"ל וכלשון הרמב"ם הלכות נטע רבעי) שפיר י"ל דערלה שייכה ברבעי, וכשאין רבעי משום פירות עבירה אין ערלה

ועצם היסוד שכל מקום שהאילנות קרובים זה לזה אין ב"נ מוזהר, אע"פ שישראל מוזהר, מסתייע לן מירושלמי (כלאים פ"א הלכה ד') דאיתא התם: „תני נכרי שהרכיב אגוז ע"ג פרסק אע"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן נוטל ממנו יחור והולך ונוטע במקום אחר“. והנה זה הלשון הוא ממש כלשון המובא לעיל ממס' ערלה. אמנם שם העיר במראה הפנים שהלשון מורה שאצל ב"נ ליכא הרכבה דאילן מאכל בסרק, וכבר ביארנו לעיל דהדבר מוכרח, ופירשנו הטעם בע"ה. אבל כאן כתב במראה הפנים (ד"ה תני): אתני עכו"ם שהרכיב אגוז ע"ג אפרסק אע"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן וכו', כלומר שאין ישראל רשאי לומר לעכו"ם הרכיב לי אילנות, ואעפ"כ אם עשה מותר ליטול ממנו יחור ולנטוע במקום אחר, וכתוספתא זו פסק הרמב"ם (כלאים פ"א הלכה וי"ו) ואסור לישראל להניח לעכו"ם שירכיב לו אילנות כלאים, וכ' ומותר לטול יחור מן האילן שהורכב כלאים ולזרע מזרע הירק, שנזרע כלאים, ומשמע אפי' הישראל בעצמו שעבר והרכיב או זרע כלאים מותר היחור והזרע כדכתב שם אע"פ שהוא לוקה הרי אלו מותרים באכילה וכו', והא דקתני בתוספתא ועכו"ם שהרכיב לרבותא דרישא קתני דאע"פ שאין העכו"ם מוזהר על הרכבת כלאים וזריעתן וכרבנן דר"א (סנהדרין נ"ו ב') דאין כלאים בכלל ז' מצות אלא דאסורין בהרבעה ובהרכבת האילן כדכתב הרמב"ם (מלכים פ"י הלכה וי"ו) מפי הקבלה שב"נ אסורין בהרבעת בהמה ובהרכבת האילן ואין נהרגין עליהן, ולפ"ז נוכל לומר דהא קמ"ל הברייתא, חדא: דאין הישראל רשאי לעשות כן בשלו. ועוד: דהא מיהת באיסורא קאי עלי' בהרכבת האילן“. ודבריו ז"ל תמוהים מאד בפירוש הירושלמי, דאיך אפשר לומר שיהי' הכונה של אע"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן, היינו להניח לב"נ להרכיב בשלו, וכי מפורש כאן שהנכרי עשה כן בשל ישראל, דנאמר דהוא אסור, ואי בשל עכו"ם אם הי' מותר לנכרי הרכבה כרבנן דר"א, ודאי ישראל מותר לצוות לו, דקי"ל דלומר לעכו"ם חסום פרתך ודוש בה דישה שלך מותר לכו"ע, דע"כ לא פליגי רש"י ותוס' (ב"מ צ' א') אלא בחסום פרתי ודוש בה, שהפרה היא של ישראל, דרש"י ס"ל די"ל דאסור אפי' בדישה שלך, אם נאמר שבות ג"כ בשאר איסורים, ותוס' ס"ל דדוקא בדישה של ישראל אסור אבל בדישה של נכרי הוי כאומר לנכרי אכול נבלה (עיי"ש תוס'