עץ הדר צא

שכתב המשל יחור של תפוח באתרוג או אתרוג בתפוח, ולא נקיט אילן סרק במאכל, לא קשה כ"כ כיון דבתחילה כתב אילן באילן סתם, הרי הכלל בכלל, ואם הי' מפרש מאכל בסרק ודאי הי' מקום לטעות דמאכל בסרק הוא יותר כלאים ממאכל במאכל מין בשא"מ, שאלו מ"מ הם בסוג אחד, אבל מאכל בסרק אינו אפי' מסוג אחד, ע"כ לא חשש להאריך, ואם בדרך רחוק יהי' אפשר לטעות סמך על המפורש כאן (בה' מע"ש) על הרכבת אילן מאכל באילן סרק שישראל אסור לעשות כן. עכ"פ שמענו מזה דהאי דינא דעכו"ם שהרכיב אילן מאכל ע"ג אילן סרק בהיתרא קא מיירי, וכ"פ מראה הפנים, אלא שסתם ולא ביאר הטעם. והרי זה מחזק מה שכתבתי (לעיל אות א') דבאיסורי ב"נ אין הפרטים דומים לשל ישראל ודקדוקי המצות אצלם הם תמיד על האופן היותר מוחשי כמו מפרכסת דאסורה להם שאין החוש מכיר שמתה עד שתצא נפשה, וכה"ג מומים הדקין אינם אצלם קפידא, וכן בעריות קרובי האב אין האדם מכיר כ"כ, ע"כ אינם מורחבים אצלם כ"כ כקרובי האם וכת"כ (פ' קדושים) אביו חזקה ואמו ודאי. וה"נ בכלאים באילן מאכל ע"ג אילן מאכל החוש מכיר מיד לפעמים כשמרכיבים יחור אחד בין ענפים הרבה ואילו נושאים פירות, הרי ניכר ובולט השחתת הכלאים, אבל באילן מאכל ע"ג אילן סרק לא שייך בדבר כ"כ היכר ע"כ רק לישראל אסור ולא לב"נ. וממוצא דבר נוכל ללמוד דה"ה יתר האילנות החלוקים שאצל ישראל הם כלאים, אבל כיון שאין בהם חילוק גדול ומורגש הרבה י"ל דאינם כלאים אצל ב"נ, ונפרש דבר זה לקמן בע"ה. בראי' נכונה, עכ"פ מיירי כאן בהיתר, ולפ"ז קיימא מילתא דבאיסור אין נוהג רבעי וכהא דירושלמי דסוטה דנקיט הלשין פירות עבירה, דמשמע דהקפידא היא משום דבעבירה אין מצוה נוהגת ולא שייך לומר קודש הלולים לד' עלי', וי"ל דכיון דאינו נוהג רבעי אינו נוהג ערלה, דכל שאין אני קורא בהם ובשנה הרביעית יהי' כל פריו קודש הלולים לד', לא קרינן בי' ג"כ שלש שנים יהי' לכם ערלים ופשטא דקרא משמע דעיקר מה שיהי' שלש שנים אסורים הוא כדי שיהיו חביבים הרבה בשנה הרביעית להלל לד' חסדו עליהם, דוגמת איסור אכילת מצה בערב פסח, (כרמב"ם פ"ו מחמץ ומצה ה"ב, מירושלמי דפ' ע"פ ה"א) וה"ה הפסח דאכל צלי מבעוד יום חייב משום לאו הבא מכלל עשה, ולוקה ג"כ משום דכתיב לאמר לאו אמור, (כפסחים מ"א ב' ומ"ב א') והכל כדי שתעשה המצוה בחיבוב וה"נ יסוד הערלה, הוא משום שיאכל הפירות בשנה הרביעית בהילול בבית ד', וכד' הרמב"ן (בפי' על התורה) שכתב עוד שבתחילה קודם שנה הרביעית הפירות אינם טובים והדורים ואינם ראוים להביא אותם לפני מקדש ד' להללו עליהם, ע"כ אסור לאכול קודם שיבא מהם לגבוה, שלא יקדים הנאת עצמו לכבוד קונו (ועי' זוהר פנחס ד' רמ"א ע"א). עכ"פ תלוי יסוד ערלה ברבעי, וממילא לישראל לא חלקה תורה