עץ הדר צ

אבל הרמב"ם הרי נקיט לקמן סתם המרכיב חייב, ולא חילק בין נכרי לישראל, א"כ ודאי דגם בנכרי חייב על הרכבה. ותו דבשלמא בירושלמי דמוכח דס"ל דמרכיב אינו חוזר מעורכי המלחמה כ"א כשיש איזה חידוש בהרכבתו דהיינו לכה"פ תאנים שחורות בלבנות, אבל מין במינו ממש אינו חשוב אפי' מרכיב, י"ל שפיר שיש חילוק בין מרכיב לנוטע בתחילה ולחלק עי"ז בין ישראל לעכו"ם אבל הרמב"ם שלא חילק כן, א"כ אפי' מרכיב מין במינו בלא שום חידוש אם רק חתך חת הענף מאילנו הזקן חייב בערלה, א"כ ס"ל דאין הפרש כלל בין מרכיב לנוטע בתחילה וממילא אין לחלוק בין ישראל לעכו"ם. ותו דאם נאמר לחלק בדינים בין ישראל לעכו"ם שייך זה במה שנוגע להעכו"ם עצמו כמו באבר מן החי של עכו"ם אסורה כ"ז שמפרכסת ובישראל בשחיטה (כחולין ל"ג א' וקכ"א ב', ועי' לעיל אות א'), וכן בקרבנות במומין דלדידן אפי' בדוקין שבעין הוי מומא ולדידהו דוקא מחוסר. אבר (כע"ז ה' ב') מ"מ זהו דוקא מה שנוגע להם, אבל מה שנוגע משלהם לישראל ודאי הכל הוא כדיני ישראל וכהא דמומים גופייהו דפריש קרא, „ומיד בן נכר לא תקריבו“ וכדאמרי' תמורה ג' א), סד"א כיון דב"נ אינם מצווין אלא על מחוסר אבר בבמה דלהו, אנן נמי נקבל מנייהו קמ"ל, וזה בקרבנות שיש עכ"פ מקום לומר קצת דאין קפידא כ"כ על קרבנם, וכדאמרי' (מנחות ו' ב') שאין חטאת חלב טעונה נסכים שלא יהי' קרבנם מהודר, ורצה שם לומר בס"ד לדמות ג"כ שארי פסולים לזה מהאי טעמא, ע"כ י"ל דהוצרך כאן טפי קרא לזה דאפי' בקרבנות דידהו נמי אסור לן כל מום כפי הפרטים שנצטוינו אנחנו, אבל בכל עניני איסור ודאי אין משגיחים על הדין של הגורם שיהיה הדבר אסור כ"א על העושה את האיסור, ואפי' במופלא סמוך לאיש דאיהו קטן הוא ולאו בר עונשין מ"מ בהקדיש הוא ואכלו אחרים קי"ל דלוקין (נדה מ"ו ב') וק"ו דלא שייך כלל לומר שמתוך שיהי איזה חילוק בנכרי יהי' משום הכי היתר הערלה לגבי ישראל מה שראוי להיות אסיר, ובפרט דעיקר איסור ערלה אפי' בשל נכרי ג"כ אינו כ"א לישראל, דנכרי אינו מצווה על איסור ערלה, ואיזה סברא יש כאן שאם מרכיב נכרי יהי' פטור מערלה, ע"כ פשוט דאם נאמר דמיירי כאן בנכרי שהרכיב באיסור לא הי' שום צורך לכתוב שהרכיב אילן מאכל ע"ג אילן סרק, כ"א סתם שהרכיב כלאים

לז) והנה במראה הפנים פי' (בד"ה תני'): גוי שהרכיב אילן מאכל ע"ג אילן סרק, מכאן מוכרח דהרכבה שנצטוו ב"נ עליה דוקא באילן מאכל ע"ג אילן מאכל, והנה סתם דבריו ולא כתב טעם מפני מה יהי' דוקא אצל ב"נ אסור אילן מאכל באילן מאכל ולא אילן מאכל באילן סרק ובפ"ק דכלאים (הלכה ד' ד"ה תני מנין) צדד לומר דהרמב"ם ס"ל דאילן מאכל באילן סרק ליכא איסורא כלל, ותימא איך אפשר לומר כן הרי מפורש כתב כאן שאין ישראל רשאי לעשות כן, ומה שדייק מלשון הרמב"ם (בפ"א הלכה ה')