עץ הדר פט

אילן סרק מין במינו נוטע כבתחלה הוא אלא כן אנן קיימין כשהרכיב תאנה שחורה ע"ג תאנה לבנה. עכ"פ ראינו דכשמרכיב אילן מאכל ע"ג אילן סרק חשוב נוטע כבתחלה א"כ פשיטא דאם אין שם פירות עבירה הן חייב בערלה, אבל אילן מאכל ע"ג אילן מאכל לא חשוב מרכיב כ"א במין בשאינו מינו, דהיינו בהיתר תאנים שחורות בלבנות, אבל מין במינו ממש לא חשיב מרכיב לענין עורכי המלחמה, א"כ י"ל דה"ה לגבי ערלה דוקא אילן מאכל ע"ג אילן סרק חייב משום דנוטע בתחלה הוא כיון שהסרק אינו עושה פירות כלל, אבל אילן מאכל ע"ג אילן מאכל אפילו מין בשאינו מינו הוא בכלל מרכיב ולא נוטע התחלה, ואע"ג דבישראל קי"ל חייב בערלה אולי בעכו"ם פטור. אלא שזה דוחק גדול לחדש דיש חילוק במרכיב בין ישראל לעכו"ם, אלא אם נחדש שיש חלוקים בפרטי ההלכות בין ישראל לעכו"ם אפי' במצות שהם מצווים עליהם, ושיש להם שייכות בהם, ועפ"ז יהי' רווחא לשמעתא בלא דוחק זה, ועוד דזה ניחא על הירושלמי דאפשר לומר דס"ל דעכו"ם אינם מוזהרים על הרכבת אילן, אבל הרמב"ם הרי פסק שמוזהרים (כפ"י דמלכים המובא לעיל), א"כ למה נקט עכו"ם הרי באיסור משכחת לה בישראל, ובודאי לא שייך לומר על הרמב"ם לישנא מעליא דדרכו ז"ל מצד חפצו לפרש פסק ברור לכתוב תמיד הכונה בבירור באין חששא, דבמקום ששייך דיוק לשון למעשה ל"ח כלל ללישנא מעליא וכהא דכ' בעל המאור (רפ"ק דפסחים) דמשו"ה כתיב טמא באורייתא במקום הנוגע לפועל ול"א לישנא מעליא דאשר איננה טהורה כ"א גבי נח דלא נצטוה ע"ז למעשה. בענין טומאה וטהרה ואע"ג דמהא דפ"ד מה' שגגות הלכה א') דע"ז נקט ר"י (סנהדרין נ"ד) לישנא מעליא בנכרי והרמב"ם נקט סתם הבא על אביו, וה"ה שהי' לו כאן לכתוב המרכיב סתם, אם הי' טעמו משום לישנא מעליא, מזה יש לדחות דה"נ איתא בברייתא (סנהדרין שם) כי האי לישנא הבא על אביו בלא לישנא מעליא דר"י, וכן ממקור הדין של לישנא מעליא שהיא סוגיא דפ"ק דפסחים בטעמא דלשון „אור לארבעה עשר“ והרמב"ם בחיבורו לא חשש למנקיט בלשון חכמים וכתב (בפ"ב דה' חמץ ומצה ה"ג): „שעומדברי סופרים שבודקין ומשביתין החמץ בלילה מתחילת ליל ארבעה עשר לאור הנר“, אין להביא מזה ראי' דבלשונו שבפסק לא חשש ללישנא מעליא, די"ל דלשיטתו אזיל בפירוש המשנה שכתב דטעמא דלישנא מעליא הוי שלא תהי' התחלת המסכת בלשון העדר שהוא חושך המיוחד ללילה. מ"מ הוא ברור דדוקא בתועבה גדולה של הבא על אביו שייך לומר דמשום לישנא מעליא יהי' נקיט עכו"ם, אבל באיסורים אחרים לא יכנס שום אדם לומר נכרי במקום שאפשר לומר המרכיב, ובפרט כשאיכא למטעי בשביל לישנא מעליא, ותו אם הרמב"ם ס"ל דאפי' בהרכבה באיסור חייב בערלה הי' לו למתני הדין במרכיב סתם כלאים, ולאו דוקא אילן מאכל באילן סרק, דאפי' אם נדחוק לומר דהירושלמי סובר דמרכיב אינו חייב בעכו"ם כ"א בישראל,