עץ הדר פח

שיש קצת מצוה בישראל כיון שקליש חיובא לא גזרו בעכו"ם במקום דבכה"ג בישראל ליכא שום קדושה לא כש"כ, ודוחק גדול לומר שכרם רבעי כיון דכתב בו קדוש הוי דומיא דקרבן דקיי"ל עכו"ם נודרים נדרים ונדבות כישראל (חולין י"ג ב') שהרי כל דבר שבחובה אין מקבלים מהם אלא נדרים ונדבות (כשקלים פ"א משנה ח') ובירושלמי שם משמע ליה דלא צריך כלל למתני דבעכו"ם אין מקבלים מהם כיון דליכא גבייהו המצוה ע"כ אמר שמיירי בכותים עי"ש הלכה ח') במקומו. א"כ גם נטע רבעי דבר שבחובה הוא, ע"כ ודאי דאין זה מה"ת כ"א מדרבנן, ומדרבנן ודאי קשיא למה שינו כאן בנט"ר מבתרומה הנ"ל כד' הרמב"ם הנ"ל

לו) ע"כ נלע"ד פשוט דכאן לא מיירי כלל דהעכו"ם עשה איסור דבאמת א"א לומר כן כיון שזה מוכרח דבפירות איסור דהיינו הרכבת איסור אינו נוהג ערלה ורבעי דאם הי' נוהג בהרכבת כלאים ג"כ. למה נקטינן כלשון עכו"ם שהרכיב אילן מאכל ע"ג אילן סרק חייב בערלה היה לנו לומר בפשיטות דהרכבת איסור חייב בערלה, ולמה לנו להזכיר עכו"ם, וגם למה לנו להזכיר דוקא אילן מאכל ע"ג אילן סרק הלא הוא הדין אילן מאכל ע"ג אילן מאכל מין בשאינו מינו ואין לומר דה"ה דמצי למיתני בישראל אלא דנקיט עכו"ם לישנא מעליא כהא דסנהדרין (נ"ד א') עכו"ם הבא על אביו דמשני לישנא מעליא אע"ג דממה ששם מפרשינן מפורש טעמא דלישנא מעליא, וכאן בירושלמי ל"א ע"ז מאומה אין לדייק כ"כ דשם אמרינן דחייב שתים ומוקים לה בחטאות שא"א בעכו"ם דליכא גבייהו חטאת, כדאמר שם א"כ כשאומר עכו"ם במקום שא"א כלל להיות הדין מיירי ביה ודאי צריך לפרש, אבל במקום שהדין יוכל להיות ג"כ בעכו"ם ובישראל ונקט עכו"ם לישנא מעליא ע"ז לא פרכינן ואורחא דגמרא הוא למימר הכי משום ותבחר לשון ערומים (כפסחים ג' א) וכהא דיבמות (צ"ז ב') משכחת לה בנכרי הבא על אמו ולא מפרש כלל דהוא רק משום לישנא מעליא, זה א"א כלל לומר, חדא דכיון דלשון הירושלמי שהוא מקור האי דינא (פ"ק דערלה הלכה ב') הוא תני עכו"ם שהרכיב אילן מאכל ע"ג אילן סרק אע"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן חייב בערלה, ומדמסיים אע"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן משמע דוקא ישראל אינו רשאי לעשות כן הא עכו"ם רשאי הוא לעשות כן, אלא דקשה איך יהיה עכו"ם רשאי לעשות כן אם נאמר דס"ל להך ברייתא דעכו"ם אינם מצווים על הרכבת אילן, א"כ למה לן לאשכוחי מילתא דוקא באילן מאכל ע"ג אילן סרק הלא גם אילן מאכל במאכל מין בשא"מ ג"כ מצי למתני זה החדוש. והנה על הירושלמי עצמו היה אולי אפשר לומר עפ"ד הירושלמי דסוטה (פ"ח הלכה ה') דאיתא התם מה אנן קיימין ופי' פ"מ דקאי על מתניתין דהמבריך והמרכיב חוזר מעורכי המלחמה במאי מיירי. אם כשהרכיב אילן מאכל ע"ג אילן מאכל מין בשאינו מינו פירות עבירה הן, ואם כשהרכיב אילן מאכל ע"ג