עץ הדר פו

דעצם ההכרעה הוי דרבנן א"כ הוי האיסור שלא לעשות אפילו לחומרא כב"ש גזירה לגזירה דקי"ל דלא גזרי', ודוחק לומר דכולא חדא גזירה היא, דאי לא הא לא קיימא הא, הרי ישנם ענינים אחרים שמותר לעשות כב"ש לחומרא, כהא דברכות (נ"ג ב') לענין להחזיר למקום שמברך, וכן הוכרע להלכה ג"כ, ועוד דברים רבים שהלכה ב הם מצד עצמם כדברי ב"ש כמבואר בפרק אלו דברים (שם). עכ"פ אין זה פשיט לומר דלא קיימא, גם הלא נסתפקו אם עשה כב"ש עשה עכ"פ לחומרא (כברכות י"א א', ועיין תוס' שם ד"ה תני). עכ"פ אם הי' פשוט דאי לא הא לא קיימא הא אין כ"כ מקום ספק. ואם נאמר שבמקום שיש רק לחוש שמא אי לא הא לא קיימא הא שוב אינו גזירה לגזירה, בטלת כלל דגזירה לגזירה לא גזרי', דתמיד יש מקום לחוש שמא ע"י איזה דבר יתפרץ איזה ענין ותתבטל הגזירה. אלא דלפי' הרמב"ם במשנה (רפ"ק דביצה) דכונת כולא חדא גזירה היא היינו שגזרו במנין אחד בפ"א י"ל דה"נ גזרו כך בב"א וכן משמע ג"כ לשין רש"י (ביצה שם ד"ה חדא, וביומא מ"ד ב' ד"ה אולם). אמנם קצת חילוק יש בין ד' רש"י לד' הרמב"ם, דרש"י בעי שיהי' עולה בשם אחד, כמו פירות הנושרים דהכל בכלל, וכן אולם בין האולם ולמזבח כלל אולם. אבל כאן קשה לומר דלחומרא בכלל לקולא, דהם שני דברים ידיעת ההלכה לומר שמותר לעשות כבית הלל לקולא, וכן חובה לעשות כמותם לחומרא וזהו ענין בפ"ע לעשות לומר שאסור כב"ש אפי' לחומרא. ע"כ נראה כמש"כ דהוי' דאורייתא, רק איסור החומרא קרי בירושלמי (ברכות שם) ד"ם (ועיין תשובת חת"ס ס"ס רל"ג לענין הלל). עכ"פ יש מקום גדול לחומר של ד"ת

לה) אלא דמצד הדמיון לרבעי יש להעיר מדברי הרמב"ם (פ"י מהלכות מע"ש ונטע רבעי כ' ה"ו): עכו"ם שהרכיב אילן מאכל ע"ג אילן סרק חייב בערלה ויש לעכו"ם נטע רבעי, שאם בא לנהוג במצוה זו הרי הוא קידש כנטע רבעי של ישראל. והיא ע"פ ירושלמי פ"ק דערלה, (הלכה ב') תני נכרי שהרכיב אילן מאכל ע"ג אילן סרק אע"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן חייב בערלה, ומלשון הרמב"ם שסמך לו בהלכה אחת האי דיש לנכרי נטע רבעי, משמע דאפי' בזה האופן שהרכיב אילן סרק ע"ג אילן מאכל מ"מ יש בו משום קדושת מצית רבעי, ועתה אם היו שירות עבירות מנועים ממצוה איך יהי' נוהג רבעי בשל נכרי באופן שאפי' בשל ישראל לא הי' אפשר לנהוג משום דאין ראוי שפירות עבירה יהי' למצוה, וע"כ משמע דלא חלה קדושה כלל, ואיך יהי' אפשר שתחול בכה"ג בשל עכו"ם, והרי אם ישראל יקרא שם נטע רבעי למה שהוא פטור לא יחיל ע"ז שם נט"ר בודאי דלא קדם, דלא מצינו כ"א בשקלים ובכורים שלא בזמן הבית אליבא דרבנן דר"ש, (בסוף מס' שקלים) דקדשי, ולא בענין פטור לגמרי של מצוה אחרת, א"כ אם פירות עבירה פטורים הם לא יחול כלל שם נט"ר עליהם, ואיך