עץ הדר פה

יודא בן פזי תדע לך שחביבים ד"ס מדברי תורה שהרי ר' טרפון אלו לא קרא לא הי' עובר אלא בעשה וע"י שעבר ע"ד ב"ה נתחייב מיתה ע"ש ופורץ גדר ישכנו נחש, משמע שהכרעה דכב"ה חשובה ד"ס. ולפ"ז אפ"ל דהב"ק אינו מיוסד על הטעמים, אבל מ"מ קשה מאד לאמר שהיה בא ענין מן השמים בענין הלכה שלא מצד הספיקות שלנו, אפילו אם ימסר הדבר לקבלה ברצון, שהרי מ"מ נראה כתורה חדשה, שהרי עיקר קבלת התורה תלויה היתה ג"כ ברצון שאמרו נעשה ונשמע וע"י האונס של כפי הר כגיגית הרי אמרינן באמת (שבת פ"ח א') מכאן מודעא רבה לאורייתא, אלא דהדר קבלוה בימי אחשורוש ברצון ועיי' תוס' (שם ד"ה כפה וד"ה מודעא וד"ה אמר) ודברי הראשונים בזה ידועים. עכ"פ הכל תלוי ברצון דישראל בהתחלה ואיך יהיה אפשר כשאנו למדים לומר שא"א להנתן מצוה חדשה אפילו בפרט אחד משום לא בשמים היא שכיון שנתנה תורה למשה וכד' ר' ירמיה (ב"מ נ"ט ב') על פירוש לא בשמים היא. ונראה לע"ד דמשו"ה דייק דוקא שם הגמ' לומר מאי לא בשמים היא ולא פריך כן בתמורה (ט"ז) דמייתי לה ג"כ, אלא דשם איירינן ספיקות שלא היה בהם צד מחלוקת ע"כ אין הדבר צריך פירוש, דפשוט הוא דאסור לחדש דבר חדש במצוה בקביעות מן השמים אבל בהא דר א שהי' מחלוקת בלתי מוכרעת, ור"א. עמד כ"כ על דעתו חשש רבי יהושע שלא יועיל הכרעת הב"ק על החכמים לא לקבל בדרך הכרח כ"א בדרך רצון, ע"י מה שגילו מן השמים שכך לענין צריכה להיות ההלכה. ע"כ מפרש רבי ירמי' שכונתו של ר"י היתה ודאי שבפועל לא תהי' הלכה כר"א כדי שלא תצא תקלה עי"ז, שלא יבא להבא ג"ר יחיד להתנגד בתוקף נגד דעת הרבים, וכהא דסנהדרין (פ"ח א') בז"מ שרצו ב"ד למחול שלא הודו חכמי דרום ע"ז לזעירא מאנשי ירושלים, כדי שלא תתרבה מחלוקת בישראל. ע"כ אמר, כבר נתנה תורה בהר סיני, אין אנו משגיחים בבת קול, היינו אפי' להתרצות מדעתנו לקבל הכרעת ב"ק, משום דא"כ יהי' כמו תורה חדשה שהרי בהר סיני עם קבלת התורה הי' ג"כ כך שנתנה שיקבלוה ברצון, והרצון הוא העושה עיקר חיובה, ואיך יהי' תמיד אפשר להתחדש ענין כזה מצד הוראה, ותהי' כתורה חדשה חלילה. עכ"פ נראה כמו שכתבתי דעיקר הדבר הוא שהב"ק וכן כל ענין שמן השמים מכריע את הספק שלנו מטעמנו ומחזיר הענין לד"ת, ומשו"ה הוי דאורייתא ממש לכל דבר, והא דבית הלל דמשמע בירושלמי שהוא מצד ד"ס, התם מיירי על האיסור של לעשות לחומרא כב"ש, כגוונא דרבי טרפון, דבזה ודאי אין חשש מה"ת, וזו היא גזירת ד"ס לחזק את ענין ההכרעה של ב"ה. ועוד יש קצת ראי' מזה גופא דעצם הענין של ההכרעה במקום שהמחלוקת הוא ד"ת, הוא ממש דאורייתא, דבשלמא אם נאמר שבמקום שהמחלוקת היא בד"ת הוא דאורייתא י"ל דמה שהחמירו שלא לעשות אפי' לחומרא בכל ענין שנראה שיש בזה קצת נגד ב"ה, הוא גזירה כדי שתתקיים ההכרעה שהיא דאורייתא. אבל אם נאמר