עץ הדר פד

ב"ש לדבריהם, א"כ י"ל דמתי מועיל למיזל אחרי רבים להטות בתר הרבים אע"ג דהמעוט מחדדי טפי, דוקא בכה"ג, דהרוב דלא מחדדי כ"כ יש להם המעלות של נוחין ועלובין ושונים דברי חבריהם ומחבבים את דבריהם, דזה מורה שודאי עמדו על סוף דעתם אע"ג דלא מחדדי כ"כ, דמה שיעשה המחודד בשעה קטנה יעשה הבלתי מחודד ע"י רצונו הטוב והחפץ של העיון בשני הצדדים בלא שום נטיה לעצמו שזה מועיל ממש לחיקור הדיו, חוץ ממה שראוי יותר לס"ד מי שיש בו אלו המדות, ואני את דכא (כסוטה ה' א') ולענין קביעות הלכה הלא העיקר הוא וד' עמו שהלכה כמותו בכ"מ (כסנהדרין צ"ג ב'), ע"כ זה מכריע נגד מחדדי, אבל במקום דנגד מעלת מחדדי ליכא דבר המכריע י"ל דה"נ ל"א בכה"ג אחרי רבים להטות, וידוייק בזה לשון הגאון רבנו האי ז"ל דנקט הרמב"ן ז"ל שבתחילה אמר אם שוים בחכמה מניחים דברי האחד ועושין כהשנים, ואח"כ אמר ואם האחד עדיף, ולא אמר עדיף בחכמה כמו שאמר בתחלה שוים בחכמה משום דאם לא יהיה עדיף רק בחכמה, אבל במעלות האחרות של נייחות ועליבות ולהיות שונה דברי חבירו ומקדים את דברי חבירו לדבריו יהיו האחרים עדיפים מיני' אז באמת כלך בתר רובא כהכרעת הב"ק מצד טעם של הספק שלנו. אבל אם האחד עדיף מינייהו בכלל, היינו שאין הם שוים לו בחכמה דזהו משתמע בכלל מה שאמר תחלה דוקא דשוים בחכמה וביתר המעלות, לכל הפחות אין להם יתרון עליו, דבזה נמצא שהוא בכלל עדיף מינייהו, באופן זה אין הכרע שניזל בתר רובא, ואולי י"ל עוד דבאמת במקום דמחדדי יש ספק שקול ונוכל למיזל אחרי מי שנרצה, כדאמרינן בעלמא היכא דליכא הכרעה ולא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעביד כמר עביד, ודעביד כמר עביד (כברכות כד' א'), וכמו שהיה בתחלה קודם ב"ק הרוצה לעשות כדברי ב"ש: עושה כ"ד ב"ה עושה (כחולין מ"ד א') וכיון שהדבר בלתי מוכרע יש רשות לב"ק להכריע לא מצד חיוב ההלכה אלא מצד עצה טובה שנהי' רוצים באחד מהם, ובאמת אם לא היו רוצים לקבל לא היה איסור, אבל כיון שרצו וקבלו כבר אסור לעשות באופן אחר, וכה"ג (דר"ה י"ח ב') בד' צומות כשאין גזירה ואין שלום, רצו מתענין רצו אין מתענין דכשרצו כבר נקבע חובה וכ"ד טוא"ח (סי' תק"כ), וכה"ג דתפי"ע וכ"ד הרי"ף (פרק תפלת השחר לענין תפ"ע) ועיי' ר"ש (פ"ו דשביעית מ"א) לענין מאליהן קבלו עליהם את המעשרות דירושלמי, אלא דלפ"ז תהיה הקביעות של הלכה כב"ה ביסודה ענין דרבנן, אלא שחשובה כדאורייתא כשהם חולקין על עניני דאורייתא וכ"ד או"ה (הובא בש"ך יו"ד סי' ק"ו בקונ"ט ס"ס סי' י"ח) לענין גבינות הנכרים, וכן, משמע לשון הירושלמי (ברכות פ"א הלכה ד') דמייתי אמתניתין דר"ט שאמרו לו כדאי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי ב"ה חברייא בשם ר' יוחנן דודים דברי סופרים לד"ת, וחביבים כד"ת, חכך כיין הטוב, שמעון בר ווה בשם ר' יוחנן דודים ד"ס לדברי תורה וחביבים יותר מד"ת, כי טובים דודיך מיין ר' בא בר כהן בשם ר'