עץ הדר פב

לרעה, ה"נ אפשר לומר דאין שייכות להלולים עם חלולים, אבל אם נאמר דיש יסוד אחר לענין חיוב החלול שממנו נלמד שהוא מצד עצם הקדושה, י"ל כיון שאין פירות עבירה ראוים לקדושה לא יהי' שייך בהם ג"כ חלול. והנה בירושלמי (פאה פ"ז): „תני דבי ר"י אם גאל יגאל שתי גאולות אחת למעשר ואחת לנטע רבעי“. ולכאורה א"א לומר דרק על חומש לבד קאי, דהא מדרשא דקודש קודש ג"כ אנו למדים, ומסתבר דקאי חד אקרן וחד אחומש, וי"ל דהדבר תלוי בשני תירוצים שבתוס' (ברכות ל"ה שם ד"ה אחליה) שהקשו ל"ל קרא לפדיון הא בקדושין (כ"ד ב') גמרי' קודש קודש ממעשר ה"נ נילף ממעשר לענין פדיון. ותירצו די"ל דאי לאו קרא ה"א דאדרבא נילף קודש קודש משביעית דאין לה פדיון, ועפ"ז אין מקום להצריך דרשא דאחלי' והדר אכלי', כ"א אם נלמד מקודש קודש, אבל לרבי ישמעאל דגמר משתי גאולות דמעשר הוי למוד גמור וא"צ כלל עוד לדרשא דאחלי' והדר אכלי'. וי"ל דלא דרשי' לה, וכר"ח בן גמליאל (קדושין כ"ד ב') דלא דריש הנקי חנקי, וי"ל דהיינו משום דלא דריש חילופין של חי"ת וה"א, ויליף ממעשר, ואם נילף ממעשר נמצא שעצם החלול בא מצד הקדושה כמו מעשר, וכיון שפירות עבירה אינם יכולים להיות קודש ע"כ אין בהם ג"כ דין חלול, אבל ר"ח כהן פירש, שאם ממעשר שני לא היינו יודעים על שנות מ"ע דצריך פדיון. א"כ לפ"ד צריך ללמוד דוקא מחלולים, דאי משתי גאולות כיון דגם זה כתוב במע"ש לא ידעי' אכתי אשנות מ"ע, ומחלולים י"ל דפירות עבירה ג"כ במשמע החלול, דאין שייכות לחילולים עם ענין קודש לד' דזה נמשך רק על הלולים, וזאת היא סברת ש"ס דילן, ומשו"ה ס"ל דמצד דין חלול לא הייתי מפיק כלל פירות עבירה, ע"כ הננו מוציאים אותם רק מצד הפעולה של הרכבת איסור, דהוי דומיא דגזלן, דש"ס דילן ממעטו מלא חנכו, ולפ"ז אין לנו ראי' כלל שעל מצוה גמורה שעמה אנו באים להיות מהללים לד', דהוי ממש קודש הטעון הלול, שיהי' ש"ס דילן חולק בזה על הירושלמי. יונח לנו לומר דכו"ע מודו דמצוה גמורה כמו אתרוג שאומרים עליו ההלל א"א בפירות עבירה, דוגמת נטע רבעי, לפ"ד הירושלמי דאתי עלה מצד מצות קדושתו, שהיא לאו קדושת קרבן ממש אלא קדושת מצוה והזכרת שם שמים, ולפמש"כ ישנם אלו הענינים ג"כ באתרוג

לד) אלא דלכאורה יש לדון כיון דכל עיקר הדמיון שאמרנו הוא מכרם רבעי ספירות עבירה פסולין למצוה, ועפ"ז ראוי שיהי' האתרוגים המורכבים פסולים לכל הפחות למצוה שיש בה הלל, וכמש"כ בענין ההלל שעכ"פ הוא דאורייתא לדעת כמה מרבוותא, וכמו שהכריע ג"כ בטו"א מגילה ד' ע"א ד"ה כגון) ואפי' לדעת הרמב"ם הראינו פנים בדבר שי"ל שדברי קבלה יהי' להם מצד הסתעפות התולדה של הלכות שנולדו מהם כד"ת, ומכש"כ לפ"ד תוס' (יבמות י"ד א' ד"ה כגון) די"ל דהאי כללא דלא בשמים היא לענין פשיטת ספיקות של הלכה במחלוקת היא שנוי', ורק מה שהיא נגד הלכה אמרי' לא בשמים היא, אבל דבר