עץ הדר פא

החילול הוא הפקעה מקדושה, ולכאורה אין שייך כלל לענין מצוה דנימא שמאיס לגבוה, אלא בודאי החילול מצד עצמו אינו כ"א הכשר בעלמא והמצוה הוא עושה בדבר שחל עליו הקדושה, דהיינו הכסף הנכנס לרשות הקדש וקדושה, ועל מה שהכסף מתקדש מכחן של פירות עבירה ודאי לא שייך משו"ה לפטור מחילול, דדמי לשינוי שמותר אפי' באתנן ומחיר לדידן הן ולא שינוייהן כב"ה (תמורה ל' ב') וקיי"ל אין שינוי בנעבד אצל גבוה (ע"ז מ"ו ב') ואפי' הספק שמסתפקא לן שם בזה (כתוס' שם ד"ה יש.) דהוא רק מדרבנן אבל מדאורייתא פשיטא לי' דיש שינוי בנעבד אצל גבוה, וק"ו דמחיר הדבר וחליפיו דדודאי אינם נאסרים, שהרי אפי' ב"ש דס"ל גם לרבות שינוייהם, מ"מ לא פליגי אסתם משנה דתמורה (הנ"ל) נתן לה מעות באתננה הרי הם מותרים, וע"כ הטעם מפני שאין עצם המעות נכנס לבית, כ"א מחירו. וכהא דאיסורי הנאה חוץ מע"ז אינם תופסים דמיהם, וכדקי"ל חמצן של עוברי עבירה מותרין מפני שהן מחליפין (חולין ד', ועיין תוס' שם ד"ה מותר) וכלשון הרמב"ם (פ"ד מהלכות איסורי מזבח הלכה י"ד): „אין איסור משום אתנן ומחיר אלא גופן לפיכך אינו חל אלא על דבר הראוי לקרב על גבי המזבח, כגון בהמה טהורה ותורין ובני יונה, יין ושמן וסולת, נתן לה מעות ולקחה בהן קרבן ה"ז כשר“. א"כ אין בחילול מצד מה שהוא בא מצד עבירה שום חסרון. ומה שעצם הפירות מתחלל ויוצא לחולין הרי היא ירידה ולא מעלה, א"כ הי' ראוי באמת שלא להקפיד על ענין של החילול בפירות עבירה, אלא דיש לומר שאע"פ שהחילול מצד עצמו הוא אפשר להיות ג"כ בפירות עבירה, אבל כיון שאין ראוי שיהי' עצם דין כרם רבעי נוהג בפירות עבירה משום דלא שייך בי' שיהי' קודש הלולים לד', א"כ ממילא אין בו קדושה ולא שייך בו פדיון: אמנם כ"ז הוא שייך רק אם נאמר דענין הפדיון של נטע רבעי מוכרח להיות דוקא מצד קדושתו, אבל הרי אפשר להיות שיהי' דין החילול גזירת הכתוב. ועוד די"ל דאימתי אי אפשר שיחול האיסור של נטע רבעי בפירות עבירה דוקא כשיהי' הוא בעצמו בא להיות קודש הלולים לד', אבל כשמחללים אותו אין מעכב, די"ל כיון דסוף סוף אינו בא להלול, ואינו בכלל קודש שאומרים עליו את ההלל, אלא עומד לפדי' חל עליו האיסור של נטע רבעי, וא"צ להוציאו מן הכלל. והנה זה תלוי אם נאמר דמקור פדיון נטע רבעי הוא ממש כמו פדיון הקדם ומע"ש, א"כ תחילה צריך להיות שייך בו עצם הקודש, ואח"כ יפדה ויחולל. אבל אם נאמר שכך הוא סדר המצוה, שיהי' חילול אין בכך כלום אע"פ שאינו יכול בעצמו לבוא לכלל קדושה. והנה לפי מה דילפי' (ברכות ל"ה א) מהילולים חילולים אחלי' והדר אכלי, י"ל דאפשר להיות נוהג הילולים אע"ג שאינו נוהג בו כלל הלולים משום דהוי פירות עבירה, ואין שייכות לדרשא דחילולים אל דרשא דהלולים, דהלולים א"א כ"א בפירות כשרים וחילולים אפשר ג"כ בפירות עבירה כמו הנקי וחנקי גבי סוטה קדושין ס"ב א') דאין שייכות כלל לענין חנקי עם ענין הנקי, דזה מיירי לטובת וזה