עץ הדר עט

ישראל כשרים הם, ולא כד' תוס' (חולין י"א ב' ד"ה כגון) דמשמע מדבריהם שהכונה של חזקת צדקת הוא בלא רובא ג"כ, אלא משום שנולדה בלא חטא, ונימא שכן היא גם עכשיו, ע"כ מקשו דהי' מצי למידק על קושית דלמא לאו אביו הוא, דלא משום רובא הוא כ"א משום חזקת צדקות. אבל הרמב"ם ס"ל דאין שייך כלל חזקת צדקות מהלידה, דכלל זמן שאין האדם בר דעת לא שייך עליו לא שם צדיק ולא שם רשע, א"כ הוא דבר שאין בו לענין זה חזקה לא לאיסור ולא להיתר, ואם נאמר חזקת כשרות הוא רק מטעם רוב, ונגד רוב כבר כתבו הפוסקים דע"א נאמן שהרי אנו מאמינים במקולין את הטבח לומר שזאת החתיכה היא כשרה אפי' במקום שנמצא רוב חתיכות אסורות, וה"ט משום דע"א המעיד על דבר נגד רוב הוא מעיד של"ה בכלל רוב זה מעולם, ואינו דומה למעיד נגד החזקה שרק עתה הוא מפקיע החזקה, ועד עתה מודה שהיתה, ויתכן לומר שהדבר תלוי במחלוקת רוחנית כהא דכתב הר"ן, דמשו"ה לא אמרי' בסנהדרין קבוע כמחצה על מחצה דמי משום דהביטול הוא לגבי השכל וזה אינו נקרא קבוע. ולפ"ז י"ל דחזקת כשרות אינו תלוי בגוף, כ"א בנפש לכן י"ל דאם נחוש בסברא המסתעפת להלכה לענין הגלגול, המבואר בזוהר ובד' המקובלים, אין שייך כלל חזקת צדקות בלידה, דאפשר שנולד כבר בתכונה של חטא מגלגולים הקודמים, ואם לא נחוש לזה או נאמר שאין שייך לחזקת נפשו מה שהי' עמו בגלגול הקודם י"ל דשייך חזקת צדקות מהולדה, ואע"ג דאיתא בספר הגלגולים (פי"ג) דאשה אינה באה בגלגול, א"כ י"ל באשה יותר חזקת צדקות מתולדה מבאיש, מ"מ הרי כתב דבדרך רחוק אפשר שתבא אשה ג"כ בגלגול, א"כ שוב יש כאן מעוט דמבטל לחזקה, ואם נעמיד את החזקה שוב אנו צריכים לרוב, ונגד רוב ע"א נאמן עכ"פ, משו"ה א"ל הודאה כאן בנ"ד שהחזקה הוא מטעם רוב ע"א נאמן באיסורים לאסור בתורת ודאי, ומשו"ה לוקה נמי ע"י החזקתו, וא"ז ענין למה שכ' תוי"ט (אבות פ"ב מ"ו ד"ה על) שאין דרך לשנות מפורש בענין זה רק להמסר בע"פ שזהו שייך בענין ביאור איזה יאמר אבל ההלכה צריכה להסתעף ע"פ האמת הפנימית. גם י"ל דבכלל במציאות הנפש, מהתחלת גזרתה, יש הבדל בין צדיק לרשע, כהא דטרם אצרך בבטן ידעתיך, וזורו רשעים מרחם, דפ' יום הכיפורים (פ"ג א'). משו"ה י"ל דלא שייך חזקת צדקות כ"א מטעם רובא אבל בנזיר שידענו שהי' כבר בלתי נזיר הוא חזקה גמורה אין ע"א נאמן נגדה, ע"כ צריך דוקא שיהי' נוהג בנזירות, עכ"פ כל מה שהוחזק מעיקרא ש"ד, וכד' הרי"ף (בפ' החולץ) גבי ואשתמודעינוהו דאחוה דמיתנא הוי אפי' ע"פ קרוב, (ועי' חת"ס חלק שני דאהע"ז סי' ז') וה"נ כיון שהוחזקה הנבואה לענינים רוחניים שאין בהם מעשה, גם לענין המסתעף למעשה דינו כד"ת אפי' לד' הרמב"ם, א"כ אע"פ שא"א לקרא ד"ק דאורייתא, מ"מ א"א לקראם ג"כ לאו דאורייתא, רק הלל דר"ח דליכא