עץ הדר עג

ולפו" יקשה מנ"ל כ"כ דפשיטא דחוזר עד שהוא תמה על מתני' דא"צ להשמיענו כלל, אלא ודאי כיון שחזרה בחיוב ערלה ורבעי היא תלויה, ע"כ באילן מאכל כיון שיש בו דררא דערלה והוא פטור ממנה כשעברו עליו שנותיו, שייך לומר שכח ההיתר שלגבי ערלה מבטל את האיסור אבל אילן סרק שאין לו שום שייכות לגבי ערלה אין לו שום כח בזה לבטל, ודמי לקרקע עולם, ע"כ ודאי הוא חשוב נוטע בתחילה. וה"ה בירק דלענין זה אין הפרש בין אילן סרק לירק, דשניהם אין להם שייכות לענין ערלה, ואין שייך לומר שיבטלו את כח האיסור של ערלה, וכהא דזבחים הנ"ל דלאו מינה לא מחריב בה

ל) ודאתאן עלה מדברי הירושלמי אלה נראה סיעתא לדעת הרמב"ם דלעיל דלענין כלאים מה שמחשב מין במינו סגי באחד מהסימנים, דהיינו או עלין או פרי, דאי אמרת דבעינן דוקא שני סימנים דומין עלים ופרי, א"כ היכי משכחת לה אילן סרק שיהי' מין במינו באילן מאכל, כיון דבאילן סרק אין לנו סימנא דפרי, אלא ודאי כיון דעלין דומין לבד סגי בכך למיחשב מין במינו ומיני' נוכל למילף דה"ה אילן מאכל באילן מאכל כשיש סימן אחד שפיר הוי מיני'. ולישב דברי הר"ש והראב"ד שס"ל דאנו הולכים להחמיר ובעינן דוקא סימן עלין עם סימן פרי, צריך לומר דס"ל דדוקא אילן סרק שאין לו פירות די בסימן עלין, אבל אילן מאכל כיון שיש לו פירות אין מספיק במה שהעלין שוים, וצריך שיהי' ג"כ הפירות שוים

ובאמת שיטותיהם מוכרחות כל מר לפום טעמי' דכשנתבונן בטעם ההבדל שכתבנו בין אילן סרק לאילן מאכל, דבאילן סרק די רק בסימן אחד, ובאילן מאכל בעינן ג"כ סימן של הפרי, ולכאורה מה בכך שיש לו פירות כיון שהעלין הוי סימן יספיק זה אפי' במקום שיש פירות, אלא חדאי צריך לומר דס"ל לר"ש וראב"ד ז"ל דכיון שהפירות הם אינם דומין זה לזה, הרי זה הסימן היא מבטל את סימן העלין ומכחישו, שמורה שהם כלאים זה בזה, ע"כ לא מהני סימן עלין לחוד, וס"ל דל"מ סימן כ"א כשאין הכחשה מסימן אחר. ולכאורה הוא ענין מוכרח דסימן שיש לו הכחשה ראוי שלא יועיל, ושפיר מהני באילן סרק מפני שאין שם מה שיכחישנו, אמנם יש לחקור אם יש במציאות אופן שלא יהיו הסימנים לא ראי' ולא סתירה, ולכאורה אינו אפשר כלל, דממנ"פ אם הם דומים הרי זה ראי' שאינם כלאים, ואם הם אינם דומים הרי זה ראי' שהם כלאים. אמנם הרמב"ם מפרש (שם בהלכה וי"ו) שצנון עם הנפוס אע"פ שהעלין דומים זה לזה, והפרי דומה לפרי הרי אלו כלאים, הואיל וטעם פרי זה רחוק מטעם פרי זה ביותר, וכן כל כיוצא באלו ע"כ. הרי חידש לן שיש שני מדרגות, יש מדרגה שאינם משונים זה מזה הרבה ומ"מ אינם דומים דמיון גדול, וכיון שאינם דומים דמיון גדול בשום אחד מהסימנים א"א לחשבם שאינם כלאים זה בזה, אלא צריך שבאחד מהסימנים יהי' דמיון גדול, ואז כשיש סימן אחד שהוא מובהק כ"כ עד שיראו מחמתו כשני גוונים ממין אחד, שזה הוא צחות לשונו ז"ל