עץ הדר עד

(בהלכה ה') אז אין מזיק כלל אם אינם דומים בסימנים אחרים כיון שהשינוי הוא קטן בטלים הם הסימנים הקטנים לגבי הסימן המובהק. וביותר ביאור נראה דס"ל דכיון שהם משונים רק במקצת, אין זה בגדר הוכחה שהם כלאים, כ"א שאין זה הוכחה להיפוך, ע"כ קאי בדוכתי' הסימן הגדול של הדמיון הגדול שמחליטים אנו ע"י שאינם כלאים, ואם יש שינוי אחד גדול ס"ל לי' להרמב"ם, דאינו מועיל כלל שיוויים אחרים, וע"כ צנון עם הנפוס, אע"פ שהעלין דומין והפרי דומה לפרי, מ"מ כיון שטעם פרי זה רחוק מטעם פרי זה ביותר, הריחוק הגדול שרחוק ביותר הוא הוכחה גמורה שהם כלאים, ובמקום שיש הכחשה אין מועיל שום סימן. והרמב"ם הוכרח לחלק זה החילוק שבין מדרגות השיווי, משום דס"ל דלפת עם הצנון אינם כלאים זה בזה, משום שפרייהם שוין, וע"כ זה השיווי, היינו שיווי גדול, כמו שכתב בהלכה הקודמת דבעינן שיווי גדול. א"כ צריכים אנו לומר שהעלין והטעם אינם שוים שיווי גדול, שאם היו שוים שיווי גדול הרי לאו דוקא אפרי סמכינן כ"א גם על שאר השיוויים, גם אין לומר שהם משונים ביותר בסימנים האחרים בטעם ובעלין, שהרי אם הם משונים בסימן אחד ביותר לא מועיל כלל שום שיווי, אלא ודאי שאיזה דמיון יש להם לעלין ולטעם, אבל לא דמיון גמור. וצריך לומר שדמיון כזה אינו לא סתירה ולא ראי', ע"כ מניח הוא במקומו את הסימן של המראה שהוא הדמיון הגמור של הפרי. לא) והנה זהו לשון הירושלמי (כלאים פ"א הלכה ה') א"ר יונתן יש מהן שהילכו אחר הפרי ויש מהן שהילכו אחר העלין, הלפת והצנון הילכו בהן אחר הפרי, הלפת והנפוס הילכו בהן אחר העלין, התיבון הרי צנון ונפוס הרי פרי דומה, והעלין דומין ותימר כלאים, א"ר יונה בזה הילכו בהן אחר טעם הפרי. והנה הראב"ד דס"ל דכל הסימנים בעינן ובסימן אחד שאינו דומה די להשוותו כלאים, שמפרש הוא כך הלפת והצנון הלכו בהן אחר הפרי, היינו שאין הפרי שוה, וס"ל דלפת וצנון אין הפרי שוה, וע"כ מפרש הוא (בהשגה בפ"א דכלאים הלכה א') דהלפת עם הצנון כלאים זה בזה, וכדי למעט מחלוקת במציאות צריכים אנו לומר דהראב"ד ס"ל דשינוי מועט באחד מהסימנים סגי להשוותם כלאים. ע"כ מה שחשב הרמב"ם שהוא דומה חושב הראב"ד שהוא אינו דומה וקצת שינוי במציאות מוכרח להיות ביניהם שלדעת הראב"ד דלפת וצנון אמר הירושלמי שהפרי אינו דומה, ואפי' אם נאמר שהשינוי הוא מועט מ"מ מוכרחים אנו לומר שהעלין דומין ביותר ממה שהפרי דומה, שהרי נקיט איסורא מצד הפרי ולא מצד העלין. ולרמב"ם דנקיט היתירא מצד הפרי ס"ל שהפרי דומה עכ"פ יותר מהעלין, ע"כ מצד שיווי הפרי יש היתר אע"פ שיש שינוי בעלין, אלא שהשינוי אינו גדול ביותר, ונמצא שמוכרח הרמב"ם לחדש לו מדרגות בין השינוים, דאם יש רק מדרגה אחת הלא הי' ראוי שנחמיר בשביל השינוי שיש בעלין שהוא מכחיש את הסימן של הפרי, אלא ודאי שינוי קטן א"ז לא סתירה ולא הוכחה