עץ הדר עב

אינו ביטול כמותי, שאנו אומרים שיניקה זו של היחור קטנה היא ומועטת לגבי השורש, וע"כ היא בטלה אצלו ברוב, דא"כ הי' לנו לחשב על דבר השיעור כמה גדול הוא הענף וכמה השורש, כדי שנדע לשער את הכמות. אך באמת אין היניקה תלויה בכמות, וכה"ג פליגי ביו"ד (סי' י"ד סעיף ה') ביוצא, דאבר אחד שנולד אחר שנשחטה אמו דחלבו אסור, אם נלך בזה אחר שיעור האבר נגד בשר, גידין ועצמות דכל הגוף (כט"ז סק"ז, וש"ך סקי"ב, ונקוה"כ שם בענין דברי הב"ח שחידש זה), עכ"פ יש לדון בזה. אבל יותר נראה שכאן הוא ענין ביטול של הכחות, כעין זה וזה גורם, שאינו שייך להכמות כ"א לאיכות הכח; ע"כ כשאומרים ילדה בטלה בזקנה, הכונה הוא כח ההיתר לגבי ערלה שיש בזקנה גובר על כ האיסור שיש בילדה ומבטלה. א"כ ניחא באילן באילן, שבכל אילן כיון ששייך בו ערלה, שייך לומר שיש בו כח איסור וכח היתר לגבי ערלה, ואנו דנין מי הוא הגובר, אבל בירק דלא שייך ביה כלל ענין ערלה, הוי לגבי ערלה ממש כקרקע עולם דלא שייך שיבטל את כח האיסור של האילן החייב בערלה, וזהו תכנס של דברי המוהרש"א ז"ל, שאילן באילן כיון דבר מיניה הוא בטל, ושייך לומר שכח ההיתר גובר על רח האיסור, אבל אילן בירק, כיון דירק לאו בת מינה, ואין ענין ערלה שייך בי' כלל, לא שייך כלל לומר שיהי' כח היתר בירק לבטל את כח האיסור של האילן, שאין בירק שום כח לגבי ערלה לא בחיוב ולא בשלילה. והיינו דאמר בירושלמי דפרקין (סוטה הלכה ה'): „מה אנן קיימין, אם כשהרכיב אילן מאכל ע"ג אילן ירק מין במינו נטוע כבתחילה הן“. ופי' פ"מ: דקאי אמתני' דמבריך ומרכיב חוזר, היכי דמי מרכיב, אם הרכיב אילן מאכל ע"ג אילן מאכל מין בשא"מ, א"כ היא הרכבה אסורה ופירות עבירה הן. ונראה מכאן שהי' פשוט לירושלמי דפירות עבירה אינו חוזר מעורכי המלחמה, משום דאין סברא לומר, שיהיו פירות עבירה שייכים לחיוב רבעי שבזה תלוי ההחזרה מעורכי המלחמה „נטע כרם ולא חללו“, וס"ל דאסור לעשות מצוה בפירות עבירה, וזאת ראי' אלימתא להלבוש, דאסור מצד עבירה אתרוג המורכב דמאיס לגבוה, ואי משום דבכרם רבעי כתיב: „קודש הלולים לד'“, הרי גם גבי ד' מינים כתיב: „ושמחתם לפני ד'“. וכל הבא לחלק בין רבעי למצוה עליו להביא ראיה. עכ"פ ס"ל לירושלמי דבפירות עבירה א"א לאוקמי מהאי טעמא, דלא שייך בהו חילול. ונראה דהירושלמי לא אתי עלה מטעם דאם מיירי בהרכבת איסור הוי כאן עבירה, וא"כ הוי מתני' דלא כריה"ג, לבד מה שאפשר לתרץ שעשה זה ארים כמו שתירץ מוהרש"א. נראה דירושלמי לא קפיד כלל לאוקמי מתני' כריה"ג, כן לא מטו לה משום דהוי דומיא דגזלן, כמו שפירש"י משום דלא מייתי כלל בירושלמי דרשא דלא חנכו פרט לגזלן, אלא על כרחין משום דפשוט להו לרבנן דבני מערבא דפירות עבירה פסולין למצוה, וסיים תלמודן (שם) ואם כשהרכיב אילן מאכל על גבי אילן סרק מין במינו, נוטע כבתחילה הוא בירושלמי כתיב „הן“ וצ"ל „הוא“]. ופי' פ"מ: דאין זה הרכבה ופשיטא דחוזר