עץ הדר עא

משום שאינה בת מינה, כלומר שאינו מסוגה כלל, כמו מינה מחריב בה דזבחים (ג' א'), דהיינו קדשים בקדשים, אע"פ שהם חלוקים במינם רק שהם קרובים בסוג, וה"נ הכונה מין ירק ומין אילן הוא רחוק הרבה כ"כ עד שאין סברא שיבטל הירק את האילן שניכר כח האילן לעצמו, מה שא"כ אילן באילן אינו ניכר כ"כ כ"א בפ"ע אחר שנתאחדו, ע"כ בטל

והגאון ב"א למד מזה שמין בשא"מ לא בטל, ובדברי לעיל (אות ז) הראיתי פנים די"ל דה"ט דאילן בירק אינו בטל אע"ג דלאו בר מיהדר הוא הירק, היינו מצד מחשבה אינו בר מיהדר, אבל הוא בר מיהדר ע"פ טבע שכשיתחזק ויתקיים משנה לשנה נעשה אילן. אלא שזה אתי שפיר לפי הפוסקים שהבאתי לעיל, דהחילוק שבין ירק לאילן תלוי בקיום משנה לשנה, אבל לפי דברי הרמב"ם (כלאים פ"ה ה"כ) דזה הכלל כל המוציא עלין מעיקרו ה"ז ירק, מענפיו ה"ז אילן, יש לעיין בזה, דמ"מ קשה שישתנה הירק להוציא עלין מענפיו כיון שאין לו ענפים כלל, אלא שבאמת אין זה כלל גדול דנמצאים ירקות כאלה שיש להם ענפים ג"כ, וכמו קלח של כרוב שהיו עולים בו בסולם (כתובות קי"א ב'). אלא שמ"מ קשה כיון שהוא מוצא עליו כבר משרשו לא יבוטל זה ע"י הרכבת האילן. לכאורה אמנם י"ל דאפי' אם זאת הסגולה של יציאת עלין משרשו תשאר בו אם רק יוציא ג"כ עלין מענפיו שוב יהי' דינו כאילן, א"כ היא באמת בר מיהדר להיות אילן, ומשו"ה אין האילן בטל בו. אבל לפי מה שכתבתי דבמין בשאינו מינו לא שייך לומר כלל כל עיקר ענינא דבר מיהדר כמו שאין שייך לומר הך כללא דשחוטה אינה בטלה בנבילה במין בשא"מ, א"כ בהא דאילן בירק לא יועיל לנו מה שנמציא שיהי' בר מיהדר, כיון דסוף כל סוף הוי מין בשא"מ, והדרא קושיא לדוכתא למה אינה בטלה. אלא דיש לומר דעד כאן לא שייך לומר דבמין בשא"מ לא יועיל סברא דבר מיהדר כ"א באילן, כמו שחוטה בנבילה, דאנו מדברים רק על השינויים שמצד הדין, אבל עצם טבע של המהות על מקומו עומד, ע"כ אמרי' שפיר דמתי מועיל השיווי של הענין הרוחני, למשל של טהרת השחוטה בטומאת הנבילה, דוקא כשהשיווי הטבעי כבר נמצא שהוא מצד החומר מין במינו, אבל כשההבדל הטבעי מכריח שיהי' מין בשא"מ ויבטל אינו מועיל כלל מה שמצד הרוחני לבד יחשב למין במינו משום דבר מיהדר הוא, או משום שאפשר לנבילה שתיעשה שחוטה כדמסרחה. אבל כאן באילן בירק שאנו אומרים שהירק יקנה לו ע"י גודל כוחו של האיל ממש טבע האילן בתכונתו החומרית, וממילא יהי' שוה עמו ג"כ בענינו הרוחני, א"כ יהי' ממש מין במינו ושפיר הדין נותן שלא יהי' בטל. אלא שלפ"ז נהי' צריכים לחידוש של ענין נסיוני טבעי שאין לנו עדיין בירורים ע"ז. גם דברי מוהרש"א עוד נשארים הם בלא פתרון, דלפי דברי הנ"ל הענין מאילן וירק הוא ההיפוך מד' מוהרש"א שהוא כתב שלא בטל משום דהוי שלא בת מינה, ולפ"ד אדרבא הטעם הוא משום דהוי בת מינה טובא. ע"כ נראה לע"ד שענין ביטול זה דבטלה ילדה בזקנה, יחור בשורש,