עץ הדר סט

הירושלמי דהולכין אחר כולן להחמיר היינו ממש דוקא להחמיר, דאפי לחכמי ירושלמי גופם מסתפקא להו, די"ל כיון שהם דומים בחד סימנא חשיב כבר מין אחד, או דלמא בעינן דוקא כולם כמבואר למעיין בסוגיא דירושלמי במקומה, ע"כ אנו צריכים להחמיר לחוש משום כלאים בכל אותם שאינם דומים בכל הסימנים אליבא דהר"ש, אבל להקל בשביל זה אינו מוכרח כלל, ומכש"כ לדעת הרמב"ם דדי בדוגמא אחת, דודאי אין לנו חומר דכלאים באתרוג ולימון כ"א מפני הספק, שחלילה להקל בו כלל, שכבר הוא מוחזק לאיסור מגדולי עולם מדורות הקדמונים, ואנחנו לא נדע הטעם אם הוא מפני מה שיש להסתפק בענין השיווי שלהם, או אם מפני שחששו לשיטת הר"ש, וכן נראה שהוא ג"כ דעת הראב"ד בהשגות מהא שהשיג בה' כלאים שם (פ"א ה"ו) על הרמב"ם בענין כלאים דזרעים עם האילן, וע"כ פירש דצנון ולפת הם כלאים זה בזה, שאמרו עליהם בירושלמי שהלכו בהם אחר הפרי, ומפרש דלא כהרמב"ם שפירש שהלכו בהם להקל משום דיש שיווי מצד מראה הפרי, אלא דהלכו בהם להחמיר מצד השינוי שיש במראה הפרי שלהם, ורמז הראב"ד השגתו גם כאן (בפ"ג הלכה וי"ו) ומזה הפירוש מסתעף ממילא שיש לנו ספק על איכותם של השיווים הנ"ל אם צריכים להיות דומים בכל הצדדים של המראה כמו בצבע ובענין התבנית והכדוריות וכאלה וכל יתר הפרטים הרבים שאפשר להמצא בתבנית או שדי באיזה דברים מן הצדדים. ואע"פ שכ' הרמב"ם: „הואיל ועלין של זה דומה לעלין שלזה, או פרי של זה דומה לפרי של זה דמיון גדול עד שיראו כשני גוונים ממין אחד לא חששו להם לכלאים זה עם זה“. ולכאורה פירש לנו רבינו ז"ל את הענין, מ"מ עדיין אנו צריכין למודעי, מהו חשוב דמיון גדול שמועיל שלא יהיו כלאים זה בזה, ומה נקרא דמיון שאינו גדול שע"י לא יצאו מכלל כלאים. וכן מהו הגבול של עד שיראו כשני גוונים ממין אחד, אותו השיעור של כ"ף הדמיון של כשני גוונים ודאי אין אנחנו יכולים לצמצם בבירור, כ"א במה שהדבר בולט וברור ביותר, ע"כ א"א לנו להחליט בשום אופן אם האתרוג והלימון שאיזה דמיון יש ביניהם, אם הדמיון הזה נקרא גדול או לא, וכן אם הגוונים הדומים יש להם, אם הגיעו כבר להגבול שיהיו נראים כשני גוונים ממין אחד או לא, ע"כ אנו חייבים להחמיר שהם כלאים זה בזה וחלילה לנו להקל בספק חסרון ידיעה כזה כלל. וכשיש לחוש לחומרא שמא הם מין אחד, ודאי נחוש לזה ג"כ ולא נסמוך בספק של תורה וחומר ל"ת על מה שאנו מדמין

והנה אפי' אם היינו יכולים להחליט שהאתרוג והלימון אינם כלאים זה בזה, אין הדבר מועיל לענין ההכשר של המורכב, שבזה לא יסולק כ"א טעמו של הלבוש ז"ל מצד העבירה והתיעוב, שהוא בלא"ה, אינו הטעם העיקרי של פסול המורכב כמש"כ (אות א' וב'), וכן מש"כ (אות ד' ה' וי"ז עיי"ש) לישב דבריו ז"ל כתבנו לפי דרכו ושיטתו, דגם לה יש פנים. אבל הטעמים העיקרים הם מצד עצם המין מה שאינו אתרוג כלל (עיין מה שכתבנו לעיל אות ג' ח' ויו"ד), זה אינו נחלש אפי' במקצת מצד זה שנאמר