עץ הדר סח

לבד מה שע"פ השכל והנסיון אין הבדל אם אפשר ע"י כח הצמיחה להיות נעשה לעץ אחד יתאחד כך מין בשא"מ כמו מין באינו, ואם א"א שיעשה כך גם מין במינו לא יתאחד גם מה נפ"מ יש לענין ביטול אם נתאחדו העצים או לא נתאחדו, אם רק נאמר כסברתו ז"ל, דאם נוכל להבחין מהו היחור ומהו העיקר לא יהיו בטלים, הרי גם אחר שנתאחדו ג"כ אנו יכולים לדעת איזה מקום הי' העיקר ואיזה מקום נתוסף בו היחור ומפורש אמרו בירושלמי (פ"א דערלה ה"א) גבי נטע צד העליון למאכל והתחתון לסייג דקי"ל התחתון פטור והעליון חייב כיצד הוא יודע, ומפרש פ"מ, (בד"ה כיצד) לכוין מה שהוא אסור ומה שהוא מותר. א"ר יונה מביא זמורה ומסיים ע"כ לסייג ע"כ למאכל. הרי שהדבר ניכר אפי' באילן אחד בין חלקיו בלא תערובות כלל, וק"ו בשני אילנות מיוחדים אלא שהם מין במינו שודאי אין כאן שום תערובות מצד האילנות, ואיך יהי' כאן דין ביטול לפ"ד הגאון הנ"ל. אלא שהדבר פשוט שאין לנו עסק כלל עם העצים של האיסור וההיתר, כ"א עם היניקה שלהם, והיניקה כך היא המדה שמתערבת ומתבטלת מה שהיא פחותה למה שהיא מרובה ועיקרית וע"ז אמרנו דילדה בזקנה בטלה משום שיניקת העיקר הוא יותר חשוב, ולגבי היניקה שהוא לח בלח אין שום הפרש כלל בין מין במינו או מין בשא"מ, וכמו שמן במינו בטלה בעיקר כך מין בשא"מ כמו אתרוג בלימון

כח) ועוד אפי' אם נאמר שיש איזה סברא לחלק בענין דין ביטול זה דיחור ושורש בין מין במינו ומין בשא"מ, עדיין לא נוכל לסמוך ע"ז בבירור לומר דהאתרוג אינו בטל בלימון, שהרי באמת כל מה שאנו אומרים שהאתרוג והלימון הם כלאים זה בזה, היינו שאנו חייבים לחוש מספק שמא הם כלאים זב"ז דאין אנו בקיאים להבחין ביניהם אם יש בהם דמיון הראוי להתיר על ידו בעלים, במראה ובטעם, שעל אחד מאילו אם הם דומין אינם כלאים זב"ז כד' הרמב"ם (כלאים פ"ג) ע"פ הירושלמי שיש שהלכו בהם אחר העלין ויש שהלכו בהם אחר הפרי וצנון ונפוץ שהפרי שוה והעלין שוין אמרו דהלכו בזה אחר טעם הפרי והיינו לחומרא דהטעם שלהם הוא משונה הרבה זה מזה, והרמב"ם מפרש העלין והמראה להקל, והר"ש מפרשה להחמיר, וכמו שכ' רדב"ז (בפ"י להלכה ה') וזה פשוט שא"א כ"כ להכריע עד כמה שיגיע השיווי במראה במה שאנו רואים צדדים של דמיון וצדדים של הפרש כהא דאתרוג ולימון, אלא שכל הגאונים רבנן קשישי ז"ל, הוה פשוט להו שהם כלאים זה בזה, והיינו כל זמן שאין הדבר מבורר לנו שאינם כלאים ודאי אנו חייבים להחמיר, ואנחנו איננו יכולים לסמוך בזה על בדיקתנו, ומכש"כ שיש כאן עוד ספק שמא כר"ש דהולכים אחר כולם להחמיר. א"כ ודאי יש לנו לחוש שהם כלאים זה בזה דבאחד מכל אלה ודאי יש הפרש, והעלין באמת הנם מחולקים זה מזה גם לפי החוש הגלוי. אבל אם נבא להקל מכח החלטה זו דהאתרוג והלימון הנם כלאים זה בזה, ודאי לא נוכל, דשמא אינם כלאים זב"ז. ולא עוד די"ל דאפי' להר"ש דס"ל דפירוש