עץ הדר סז

באיזה אופן שמוכח שלא דברה בזה תורה, אם מצד מצוה העסוקה באותו ענין, או מצד איזה איסור הבא במקום אחר, ל"ל קרא למעוטי כלאים בקדשים כיון שבודאי לא דברה תורה באיסור והוי כמו אברי חיה (זבחים ל"ד א') דהוי מעביר ע"ד או מוסיף ע"ד, אבל בשו"א אין בזה מענין המצוה כלל וכמנחה מן הקטניות כמשל הרשב"ם הנ"ל. אלא די"ל דכלאים הצריכה תורה למעט אפי' כשנרבעו מאליהם דלא נעשה איסור, וי"ל דבכה"ג דברה תורה, אע"ג דכתבנו לעיל דלענין כל שתיעבתי י"ל לא פלוג בדאורייתא, כיון שהוא מיעוטא ולא שכיחא נרבעו מאליהם בכלאים לא חלקה בזה תורה, זהו רק אם הכלל הוא. כולל לא נוציא מלתא דלא שכיחא ממנו משום לא פלוג, אבל אם אנו צריכים להשמיענו פרט אחד כדי שלא נטעה באיזה ענין ודאי שייך אפי' במלתא דל"ש א"כ כיון דמשום סברא דלא דברה תורה באיסור אין לנו למעט כ"א מה שע"י אדם, והוא ענין שממילא משמע ולא מצד דבר מפורש בתורה ביחוד, שנאמר ע"ז לא פלוג, וע"כ צריכה תורה מפורש לאסור בקדשים אפי' ממילא. וכ"ז שייך בהרבעת בע"ח דאע"ג דהוא מלתא דל"ש, מ"מ מזדמן הוא לפעמים שהם משחיתים את דרכם ונרבעים ממילא כמו שהי' בדור המבול, וכעובדא דר"ה בר תורתא (חולין קכ"ז א'): פ"א הלכתי לוועד וראיתי נחש שהוא כרוך על הצב לימים יצא ערוד מביניהם, אלא דהוא מילתא דלא שכיחא דקרי לי' התם נס בתוך נס לפורענות, ומ"מ כיון שימצא בזמן מן הזמנים אפשר שבמקום ההכרח דברה תורה גם ע"ז כמו שדברה בכמה דברים שהם אינם מצויים כבן סורר ומורה, עיר הנדחת ובית המנוגע, דאיכא למ"ד (סנהדרין ע"א א') דלא היו ולא עתידין להיות, וכמו שסועה דבין למ"ד ברי' בפני עצמה היא בין למ"ד במעי אמו דוקא, וכמש"כ תוס' (חולין ס' ב' ד"ה וכי) דמשו"ה אמרי' ע"ז וכי משה קניגי הי' או בליסטרי הי', מכאן תשובה לאומר אין תורה מן השמים, היינו משום דהיא נולדה דוקא מבהמה שאינה מצוי' בינינו, וכה"ג ודאי איכא טובא, וזה פשוט דאין שייך זה כלל לכללא דלא פלוג בדאורייתא שכתבתי לעיל בשם הג"ר ראובן זל, אבל לומר בהרכבת אילן שהתורה דברה על מה שיורכב שלא ע"י מעשי בנ"א, דבר זה הוא רחוק, דמי יימר כלל דאיכא כה"ג. רק בדוחק גדול י"ל דמשכחת לה דהורכב ע"י קוף כדאשכחן במשנה (ידים פ"א) „והקוף נוטל לידים“ ובב"ק (ק"א) „וקאתי קוף וצבעי' לה לההוא צמר“ אלא דבאמת יותר ניחא לומר דלא דברה כלל במלתא דלא שכיחא בכל מקום שאינו הכרח לומר כן וגם כלאים שהוצרכה תורה לאסור בקדשים הוא לא משום אותו אופן הרחוק של ההיתר שאפשר להיות בזה למ"ד ב"נ הוזהרו על כך, אלא שעיקר הדבר הוא כדי להורות שריותא להדיוט, וכסוגיין דכל שתיעבתי דמוכיח מאיסור גבוה שריותא דהדיוט. וי"ל דלהכי אתי עיקר קרא

והנה הגאון ב"א ז"ל כתב דיש סברא לומר דמין במינו יהי' בטל היחור לגבי העיקר משום שנעשים גוף אחד, אבל מין בשא"מ הם מובדלים ג"כ אחר ההרכבה ואיך יתבטל היחור בעיקר ע"כ. ובאמת