עץ הדר סד

חטא שנעשה דעולם בכלל מצד מה שנעשה נגד רצון הבורא ב"ה י"ל שזה הצער מבטל לגמרי כח השמחה הרוחנית שמצד המצוה עד שאין ראוי לברך שהחיינו, ולחלק בין שמחה חומרית שצער הבא מצדה אינה מבטלה, ובין שמחה רוחנית שהצער הבא. עמה הוא מבטל, וכה"ג הוא הא דלא מברכין שהחיינו על כיסוי הדם שהבאתי לעיל, הוא ביותר מוכרח אליבא דהנוהגים עפ"ד רמ"א (בהג"ה יו"ד סי' רס"ז סעיף ג'), דאין מברכין שהחיינו על המילה, וטעמם משום דכמו שאין לברך שהשמחה במעונו משום דאיכא צערא דינוקא (כתובות ח' ב') ה"נ אין לברך שהחיינו מטעם זה, וע"ז הלא קשה דע"כ אנו צריכים לחלק בין שהחיינו להשמחה במעונו, שהרי מברכין ג"כ במת אביו והוא יורשו אפי' במקום דפתיך בי' צערא, וכמו שהקשו ע"ז הראשונים וכמש"כ בביאורי הגר"א (שם סקל"ו) אלא ודאי דע"כ הבדל יש בין הנאה חומרית לרוחנית, וק"ו כשמעורב בהנאה רוחנית צער רוחני י"ל דמינה מחריב בה (כזבחים ג' א') ולהיפוך י"ל דאפילו להסוברים דמברכין שהחיינו במילה, וכד' הרמב"ם ורוב הראשונים, וכמנהגנו בארץ ישראל תובב"א היינו משום שצער חומרי אינו מבטל שמחה רוחנית, וי"ל דהיינו דאמרי' במכות (יו"ד א') אריב"ל מ"ד לדוד שמחתי באומרים לי בית ד' נלך, אמר דוד לפני הקב"ה, רבש"ע שמעתי בנ"א שהיו אומרים מתי ימות זקן זה ויבא שלמה בנו ויבנה בית הבחירה ונעלה לרגל ושמחתי, אמר לו הקב"ה כי טוב יום בחצרך מאלף, טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני ע"ג המזבח, דלכאורה תמוה הוא, מה א"ל הקב"ה ומה שייכות יש לזה עם מה שאמר שמחתי, הא לא בקש ממנו כאן שיקרב את קיצו בשביל זה רק מגלה הוא את אהבתו לשמו ית' שהוא שמח במה שמזכירים לו שיבנה ביהמ"ק ע"י שלמה כשיגיע הזמן, ושמח ג"כ על מה שישראל משתוקקים, כ"כ לביהמ"ק. אמנם לפ"ד י"ל שדוד אמר ששמחת ביהמ"ק היא שמחה רוחנית ע"כ אע"פ שמערבים בזה הצער של מתי ימות אינו מחריב בה ע"כ שמחתי, וא"ל הקב"ה שאין הדבר כדבריך, שאתה חושב שחייך הוא ענין חמרי לגבי ביהמ"ק ולא מחריב ענין זכרון מיתתך התלוי' בבנינו כדי שתגיע מלכות של שלמה שרק הוא מוכן לבנות את ביהמ"ק, אלא טוב לי יום אחד שאתה יושב ועוסק בתורה מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב ע"ג המזבח א"כ זכרון מיתתך הוא ג"כ צער רוחני ומינו מחריב בי' וא"א שתשמח בזה. עכ"פ יש מקום לומר דלענין שהחיינו דברכת מצוה, י"ל דהכל מודים לד' הלק"ט דראוי שלא לברך אמורכבים אפי' אם נאמר דיוצאים בהם יד"ח מצוה

והנה זה הוא בענין שהחיינו דיש בזה צירוף ספק חוץ מענין עצם ברכת המצוה: אמנם גם על הברכה יש כאן שני ספיקות לאיסור, דטעם ההרכבה משום עבירה י"ל דפוסל את הברכה אפי' אם המצוה כשרה (כתוס' ב"ק הנ"ל), ועוד שמא המצוה פסולה, ובמקום ס"ס י"ל דלענין ברכה כו"ע מודים דל"מ חזקת חיוב