עץ הדר סג

דמברך לעולם אפי' במקום שאין שם כ"א ספק שקול בלא שום חזקה כה"ג דאנדרוגינוס וכוי לענין שחיטה (כמש"כ ב"י ביו"ד סי' כ"ח) א"כ שפיר י"ל דבמקום שמתקבצים שני אלה יחד חזקת חיוב, ומכש"כ חזקת חיוב גמור דלא אתרע כלל, עם ספק של מצוה דאורייתא דראוי באמת לצדד שיבר ובכה"ג י"ל דיש מקום לברך על הספק של האתרוג המורכב, אלא דבאמת א"א לומר כן דהסברא האמורה אפשר לה להאמר רק כשיש ספק אם קיים המצוה אם לאו דכה"ג הוי ספק של תורה במצוה וחזקת חיוב שמסייע שלא קיים עדיין את המצוה, ובכה"ג י"ל שגם הרמב"ם מודה. וקצת מדוייק כן לשונו בתשו' לחכמי לוניל (המובאה בכ"מ הלכות מילה פ"ג) שכתב, לפיכך אם יסתפק לנו דבר במצוה של תורה אם נצטוינו או לא נצטוינו עושים אותה בלא ברכה, כתב רק אם הספק הוא אם נצטוינו או לא. נצטוינו שאין כאן חזקת חיוב, ולא אמר אם יסתפק לנו אם עשינו את המצוה או לא, דאז י"ל שגם הוא ז"ל מודה דמברך משום דהוי חזקת חיוב, אך כ"ז הוא רק כשהספק הוא אם קיים המצוה או לא, ואנו אומרים שיקיימה עכשיו בברכה, דאז כיון שניזל בתר החזקה אמרי' שעדין לא קיים המצוה, וא"כ עתה כשמקיימה מקיים הוא את המצוה וצריך לברך, אבל במקום שהספק הוא אם המצוה היא כשרה או פסולה איך שייך למיזל בתר חזקה ולחייבו בברכה, נהי דמצד הספק אנו מחייבים אותו לקיים אפי' את המצוה המסופקת שמא יצא ידי חובתו, אבל חזקת חיוב שלו אינה מסייעת כלל לומר שהמצוה היא כשרה, וכל מה שמסייעת אינה מסייעת כ"א לחייבו בה מטעם ספק, ע"כ הדבר דומה לשאר ספק ברכות דמצוה בעלמא. וי"ל עוד דאפי' לדעת הסוברים דבמצוה דאורייתא מברכין על ספיקה אפי' בלא חזקה, כהא דאנדרוגינוס בנ"ד י"ל דלענין ברכה הוי ס"ס, דהא זה הפסול שמצד נעבדה בו עבירה שלטעם הלבוש י"ל דמהני לפסול מברכה אפי' אם נאמר דהמצוה היא כשרה וכה"ג דד' התוס' (ב"ק ס"ז) שכתבתי לעיל לענין חלה דברכה חמירא יותר אפי' במקום שאין המצוה נפסלת, וד' הלק"ט בפירות מורכבים שלא לברך עליהם שהחיינו, אע"ג דכ' בס' שדי חמד (מערכת ברכות סי' ב' סק"ז בשם ס' פרי האדמה) דנהגו בירושלם ת"ו לברך על פירות מורכבים שהחיינו דלא כהלק"ט, י"ל דהיינו שהחיינו דפירות של ברכת הרשות שעיקרה על שמחה חמרית, וכיון שיש לו שמחה צריך לברך, דכך היא המדה בעניני רשות לברך על השמחה, אע"פ שיש בה עצבון ג"כ ומברך על הטובה מעין הרעה, ואמרו לו מת אביו והוא יורשו מברך דה"א והטוב והמטיב (כברכות נ"ט ב') ע"כ ה"נ אפי' מעורב בשמחה ענין איסור שנעשה בו עד שבא לעולם עי"ז, אין זה מונע מברכת שהחיינו, אבל ברכת שהחיינו דמצוה שהיא כולה שמחה רוחנית, י"ל דצער שמעורב בו מבטל את השמחה לגמרי עד שא"א לברך שהחיינו, וק"ו שהצער הוא מעין השמחה, דהיינו כמו שהשמחה היא רוחנית משמחת המצוה ה"נ הצער הוא רוחני ג"כ מצער החטא שנעשה בזה שהובאו אלו המורכבים שבאו ע"י עבירה לעולם, שראוי לכל ירא שמים שיהי' מצטער על