עץ הדר סב

כה) והנה בר מן דין גם לאותם המצדדים. שאפשר לברך על ספק מצוה דאורייתא, והדבר תלוי באשלי רברבי במחלוקת הרמב"ם והראב"ד (פ"ג דמילה ה"ו, גבי אנדרוגינוס). ועפ"ז באמת יש לצדד לדינא דגבי ספק מצוה חיובית אולי גם הרמב"ם מודה די"ל חזקת חיוב והרי יש מ"ד דראוי לומר חזקת חיוב גם בספק ברכות דרבנן שהם עיקר דרבנן, ולישב לפי שיטה זו הא דאמרי' ברכות כ"א א') ספק אמר אמו"י ספק לא אמר א"ח ואומר משום דאמו"י דאורייתא ולא אמרי' חזקת חיוב, י"ל כיון דמיירי שם בודאי קרא ק"ש דאם יש לו ספק ג"כ בק"ש הרי קיי"ל דחוזר וקורא בברכותי' וכמו שכתבו הראשונים בטעם הדבר, וכמו שכ' הרשב"א בת' (הובא בכ"מ פ"ב דק"ש הלכה י"ג) א"כ י"ל דכיון דקרא ק"ש בודאי אתרע לו ע"י זה חזקת חיוב דברכות ק"ש ג"כ, כיון דעפ"ר הדרך הוא לקרות ק"ש עם ברכותיה, ואע"ג דאינה כ"כ חזקה אלימתא כמו סירכי' נקיט ואתי דפתח בלמען ירבו ימיכם, משום דהתם כיון דפתח ש"מ שמרוצת לשונו הביא אותו לזה, והוי ראי' על העבר משום דידעינן דפתח בודאי בק"ש, אלא דנסתפק אח"כ בין כתיבה לכתיבה כדאמרי' (בברכות ט"ז א') א"כ הוי חזקה המצטרפת מההתחלה עם הסוף, והוי דומיא דנדה בבדיקת יום ראשון ויום אחרון דאליבא דכו"ע חשיבא בדיקה וחזקה ברורה כספורים לפנינו, (כנדה ס"ח ב') ועפ"ז י"ל דהא דמייתי ט"ז ביו"ד (סי' ס"ט ס"ק כ"ד) ראי מהך סוגיא דסירכי' נקיט ואתי לענין אשה ששכחה אם מלחה את הבשר שבשלה, והש"ך (בנקוה"כ) השיג עליו דלא דמי להתם עיי"ש, יש להכריע שיש הפרש בין אם היא יודעת שהדיחה את הבשר, א"כ התחילה לעסוק בעסק שהיא רגילה לעסוק בו קודם מליחה ואח"כ שהניחה את הבשר בקדרה לבשל, א"כ הרי יש כאן ראי' מהתחלת העסק וגם מסופו, בכה"ג דמי ממש לק"ש, שהיא חזקה ודאית וברורה, וכה"ג דיבמות (פ' ע"א) דלא חיישינין שמא הבריא בינתים כיון דלקוי ממעי אמו, כיון דתחלתו וסופו לקוי ל"ח. שלא לדעת כלל אם התחילה לעסוק בזה כלל, אלא דיש קצת להעיר כיון ששם מחלקינן בגמ' בין סריס להא דר"ח בן אנטיגנוס בבכורות (ל"ח) דבודקין אותו ג"כ באמצע, ומשני לחד אבר חיישינן לכולי גופא לא חיישינן. שוב נפל פותא בבירא, דמי יבחין אם נדמה ענין כזה לחד אבר או לכולי גופא, ונפ"מ דנבעי סיוע לא רק מפעולה שבהתחלה ופעולה שבסוף, כ"א ג"כ מפעולה אחת שהיתה מופסקת בין ההתחלה ובין הסוף, ואז יהי' הראי' שנעשה הכל כראוי, עכ"פ אע"ג דאין כאן כ"כ חזקה אלימתא דמדקרא ק"ש מסתמא אמר ג"כ הברכות, כיון שאינו דומה לפתח בלמען ירבו מצד צירוף של ההתחלה עם הסוף מ"מ י"ל שפיר דריעותא חשיבא על החזקה אפי' בכה"ג ודמי לזריקת קדושין (דתוס' כתובות כ"ג ד"ה תרוייהו). שכתבתי לעיל, וכד' מוהרי"ט ופנ"י המבוארים שם, וי"ל דדוקא כשיש ריעותא על חזקת החיוב אז א"צ לחזור ולברך בספק ברכות, אבל כשחזקת חיוב לא אתרעאי י"ל דמברך. וכ"ז הוא רק במידי דרבנן, אבל בספק מצוה דאורייתא שדעת הראב"ד. וחבל נביאים מרבותינו הקדמונים ז"ל היא