עץ הדר נו

אלא ודאי כיון שהחלב הנפלט מן הבשר לא נעשה נבלה אלא מטעם בשר המעורב בו אין לו דין חלב טמא, ע"כ הר' דאפי' איסור דרבנן ליכא על החלב משום איסור דבב"ח למ"ד גדי אסרה תורה ול"ח, ולא אסירא חלב כ"א מטעם תערובות של פליטת: הגדי שיש בו. והטעם פשוט דלא הוצרכו חכמים לאסור מטעם בב"ח, כיון שהוא בלא"ה אסור מטעם בלוע, וכד' ש"ך (ריש ה' בב"ח) דלא כב"ח, א"כ גם בדרבנן הוי רק איסור שצד אחד נאסר וצד אחד נתערב, ושייך לומר עליו תערובות, ומשו"ה בטל אפי' למ"ד דלא דריש דרך בישול על ענין נתינת טעם כמו שהי' דעת אביי לכה"פ קודם דקיבל מרבא לפ"ד התוס' (בע"א שם ד"ה מבשר בחלב)

א"כ הדרא קושיא לדוכתא דאפי' אה נאמר דבכה"ג יש כאן רק איסור דרבנן באותם שבטלים במאתים, מ"מ הרי לנו מכלאים דרבנן דגם איסורי דרבנן הבאים ע"י תערובות אין בהם דין בישול, וממילא אפי' אם נאמר דקי"ל כר' יאשיה דאין כאן איסור תורה כ"א בזורע חיטה שעורה וחרצן במפולת יד, וכד' התוס' (מנחות ט"ו ד"ה יאסרו) א"כ כל הענין של ביטול מאתים דכלאי הכרם הוא רק דרבנן, יהי' ג"כ קשה, ולד' הרמב"ם דס"ל דדוקא לענין זרעים אמרי' דלא אסרה תורה אלא קנבוס ולוף. הא ירקות ותבואה אסורים מה"ת כדפי' הכ"מ (בפ"ה מה' כלאים ה"ג), וכמו שכתב רדב"ז בביאורו לרמב"ם (הלכה וי"ו) וע"פ דברי התוס' דמנחות (שם ד"ה והתירו) הוי בתבואה איסור תורה ולא בירקות אבל לד' הרמב"ם הוא ג"כ בירק ומפורש הוא במשנה שיעור מאתים בירק בכרם (במשנה ו' פ"ה.) א"כ בלא"ה ליכא למימר משום קנבוס ולוף עכ"פ הענין תימה דלמה יהי' מחולק דין כלאי הכרם משאר איסורים של תערובות דאין להם ביטול, משום שנעשה האיסור על כל חידוש הצורה שע"י ההרכבה ואין לה שייכות לביטול

ונראה לע"ד שזו היא כונת הש"ס בסוגיא (דחולין קט"ז א', ובפסחים כ"ה א') דפריך ולפרוק מה לכלאי הכרם שכן לא הית' להם שעת הכושר, אר"א בר אהבה זאת אומרת כלאי הכרם עיקרן נאסר והיתה להם שעת הכושר קודם השרשה, מתיב ר' ישעי' ב"ר זעירא המעביר עציץ נקוב בכרם אם הוסיף במאתים אסור, הוסיף אין לא הוסיף לא אמר אביי תרי קראי כתיבי, כתיב פן תקדש המלאה וכתיב הזרע, הא כיצד זרוע מעיקרו בהשרשה זרוע ובא הוסיף אין לא הוסיף לא, שהסוגיא תמוהה מאד, וקשיא טובא לע"ד, מה שמקשה על הא דאמר כלאי הכרם עיקרן אסור מהא דמעביר עציץ נקוב בכרם דבעינן דוקא הוסיף מאתים, ש"מ דאין העיקר נאסר, וכמו שפי' רש"י בפסחים (שם ד"ה לא הוסיף) דאין הזריעה נאסרת, ומאי הוכחה היא זו, שהרי י"ל דלעולם נאסרת הזריעה, אבל מתי נאסרת דוקא כשיש בה כשיעור הדרוש לאיסור, דהיינו שיעור מאתים, אבל בפחות מזה אינה נאסרת. אמנם הדברים מאירים לפי מה שכתבתי בע"ה, דבאמת יש להסתפק באיסור שנאסר משני עניני היתר ע"י תערובות מה הוא ענינם, אם התורה אסרה את הצורה החדשה שקנו אלו הענינים מחדש ע"י