עץ הדר נה

ב'), דאסרו את הזרעים והתירו את הגפנים וקרי שם בשם: אוסר ונאסר, התם היינו טעמא דהי' הכרם של חבירו, ושם נקיט משום דקנבוס ולוף אסרה תורה, ואידך מדרבנן הוא דאסירי, ההוא דעביד איסורא קנסוהו רבנן, האי דלא עביד איסורא לא קנסוהו רבנן

ואם באמת הי' אפשר לומר שרק כלאי הכרם דרבנן יש שיעור לביטול, אבל בדאורייתא לא, הי' אפשר לומר דבאיסורי דרבנן לית לן האי כללא דדבר שאסור ע"י תערובות לא יועיל ביטול, וקצת יהי' מוכרח לומר כן לפי דברינו אליבא דאביי, דלדידי' יהי' כל יסוד הטעם דבב"ח מהני לי' ביטול משום דגדי אסרה תורה ולא חלב, והוי ענין הדומה לשארי תערובות של איסורים במקצת, אבל ס"ס תקשה, הא מדרבנן ודאי אסור ג"כ החלב אליבא דכו"ע לכאורה, דלא גרע מכבוש ומלוח דאסור בב"ח מדרבנן, א"כ אם נאמר דגם באיסור דרבנן ישנו להאי כללא דאיסור שע"י תערובות אינו בטל, א"כ מדרבנן הי' צריך להיות בב"ח אסור אליבא דאביי גם בדליכא נ"ט, וזה א"א דמשנתנו אמרה ואם אין בה נ"ט מותרת לגמרי, א"ו דבמידי דרבנן לא משמע לן הך כללא דדבר האסור ע"י תערובות לית בי' ביטול, אלא דהדבר מופרך ממקומו, שהרי בבגד שאבד בו כלאים אמרי' (שם בנדה) דמשו"ה מועיל בו בדיקת צביעה, משום דהוי כלאים דרבנן, ואפ"ה אינו בטל, ש"מ דגם במידי דרבנן אמרי' דאיסור שע"י תערובות לא בטל. ולענין קושיא דבב"ח אליבא דאביי י"ל כיון דבב"ח של תורה בטל מטעם דגדי אסרה תורה ולא חלב אליבא דידי', לפי דברינו, לא שייך להחמיר בב"ח דבדבריהם יותר משל תורה, דהוי טפל חמור מן העוקר וכמו שכתבתי לעיל ( (מסוגיא דזבחים מ"ח). ואע"ג דביארתי לעיל די"ל דבמקים דאיכא טעמא כו"ע מודו דל"א שלא יהא טפל חמור מן העיקר, וכאן הא איכא טעם לחלק, דבשל תורה יש כאן איסור תערובות פשוט ומדרבנן שניהם נאסרים, והוי איסור מחודש הבא ע"י תערובות, אך א"ז כ"כ מוכרח די"ל דבאמת אליבא דרבנן דאמרי: לקוח בכסף מעשר שנטמא יפדה, ס"ל דסברת לא אלימא למתפס פדיונו היא סברא אמיתית ומ"מ מוכרח להיות הדין שיפדה כדי שלא יהא טפל חמור מן העיקר אפי' היכא דאיכא טעמא, וכמו שכתבתי. ותו די"ל דטפל כזה שהוא מידי דרבנן שהוא סייג לתורה ודאי א"א אליבא דכו"ע, שלא יהא חמור מן העיקר, אע"ג דאיכא טעמא וכדאמרי' באבות דר"נ (פ"א) בכה"ג: אל יוסיף אדם על דברים ששומע. ובב"ר (פרשה י"ט ד') תני ר"ח שלא תעשה את הגדר יותר על העיקר, ע"כ א"א לאסור בב"ח מדרבנן יותר מכפי המדה של דאורייתא, אפי' בדאיכא טעמא, ולא דמי לענין עיקר וטפל של דבר הבא מכח כמו לקוח או מלמוד כעין חטאת ועולה בסוגיא דהתם דהויין שניהם מה"ת

כב) אלא דבאמת מעיקרא דמלתא ליתא, דלמ"ד גדי אסרה תורה ולא חלב מבואר בתוס' (שם ק"ח ב' ד"ה אמאי), דאע"ג דגדי אסרה תורה ולא חלב מ"מ מדרבנן החלב עצמו אסור כשאר איסורין דמאי שנא משאר איסורים ויאסור כל חלב שביורה