עץ הדר נג

אבל כ"ז שיש לפנינו איסור והיתר אע"ג דבתחלה היו שניהם מותרין, י"ל דמ"מ שייך הענין לביטול. והנה לשון התוס' בנדה (שם), הוא ששניהם היתר ונאסרים ע"י תערובות כך אסור המרובה כמו המיעוט, משמע שהטעם הוא מפני ששניהם נאסרים לכך אין זה שייך לביטול, אבל בע"ז (ס"ה ב' ד"ה והבגד), דייקו רק מה ששניהם היתר, ולא סיימו מה שנאסרין, משמע דעיקר הדבר הגורם להשוות המועט למרובה הוא מה ששניהם היתר, אבל זה לא אכפת לן אם אח"כ שניהם נאסרים באופן שאין שם אחר חלות האיסור מה לבטל, או שיהי' גם אח"כ אחד איסור ואחד היתר, כיון שזאת הפעולה אמרה תורה שעושה ענין העירוב אין לה שייכות לביטול, שענין הביטול הוא רק במקום שאין לנו ע"י העירוב שום חידוש צורה, כ"א פשוט תערובות כמותית. ואם נאמר כן נרויח לישב מה שקשיא לכאורה טובא לדעת אביי (חולין ק"ח א') שמוכיח ממתני' דטפת חלב דטעמו ולא ממשו בעלמא דאורייתא דאי ס"ד דרבנן מבב"ח מ"ט לא גמרי' דחידוש הוא, אי חידוש הוא אע"ג דליכא נותן טעם נמי. ורבא א"ל ע"ז דדרך בישול אסרה תורה. משמע דאביי לא ס"ל סברא זו דדרך בישול יהי' דוקא בענין נתינת טעם די"ל דכל שעשה פעולת הבישול אסרה תורה, וי"ל דאביי ס"ל יש אם למסורת (כסנהדרין ד' ב') ודריש להא דדרך בישול אסרה תורה להוכיח מזה דחלב בקמ"ץ ולא חלב בציר"י קרינן כדאמרי' שם בגמ', וממילא י"ל דלא שמעינן מזה כלל דדוקא כשיעור נתינת טעם יש בו ענין הבישול, והוי ניחא דיהי' אסור אפי' בדליכא נותן טעם נמי, ויש להוסיף עוד די"ל דבפירוש דרך בישול מפרש הוא כד' התוס' (שם בסנהדרין ד"ה דרך) שפירשו שלא כד' רש"י שפירש, שחלב הוא דרך טיגון. ולפ"ז יהי' דרך טיגון אסיר רק מדרבנן, מה שהוא חידוש גדול, כמו שדברו מזה הגאונים מוהר"ם שיף ופר"ח ובכסא דהרסנא לבשמים ראש ועוד. אלא כד' היש מפרשים בתוס' (שם), שדרך בישול אסרה תורה הכונה הוא מה שע"י בישול דוקא הם נאסרים, ובלא בישול שרי, ומשמע דהכונה של דרך בישול הוא החידוש שנאסרו איסור חדש ע"י מעשה שלא הי' האיסור מקודם, ולפ"ז הך סברא דדרך בישול אומרת היא ההיפוך מהכונה של דרך בישול אליבא דרבא, דאליבא דרבא הדרך בישול הוא ענין נתינת טעם, משום דקאי על דרך בישול של העולם, ואביי י"ל דקאי על דרך בישול מצד ענין התורה, ומצד ענין התורה הוא להיפוך כיון שמתחדש איסור מכלל היתר אין לו ענין לתערובות, צריך להיות דוקא נאסר באין שייכות לביטול וכד' תוס' נדה, וע"ז (הנ"ל), דאין הפרש בכה"ג בין מרובה למועט, משו"ה לא ס"ל כרבא בזה. אך לפ"ז תקשה טובא דהא זה הכלל דכ"ד שבא ע"י תערובות אינו בדין ביטול הוא כנראה דבר פשוט אליבא דכו"ע וא"א שיחלוק ע"ז שום אמורא, שהרי ברייתא דבגד שאבד בו כלאים שממנה הוציאו תוס' דין זה היא ברייתא מוסכמת, ואמרי' עלה ת"ר דליכא ג"כ לתרוצי דלא מיתניא בי ר"ח ור"א כדכ' בעלי הכללים בכה"ג. ועוד דאביי גופי' עסיק עלה בנדה (שם), ולא רפרף בה כלל. א"כ תיקשי לדידי' דלא ס"ל מהא דדרך בישול דאתי