עץ הדר נא

אם נעשה בידים. ומה שכתבו שממילא מותר הוא כמו שכתבו בסוגי' דחולין (שם ד"ה כל), כיון דשרי רחמנא קדשים שהוממו כצבי וכאיל, א"כ אינו דבר מתועב. והנה בצורם אוזן בכור יש שני אופנים איך לחושבו בכלל כל שתיעבתי, אופן אחד: מפני שנעשה בו איסור דומי' דחוסם וחורש בשור וחמור, דזה לא קשיא כ"א על הה"א למה לא מביא שם בגמרא להקשות ממנו, אבל לדינא לא קשיא כלל, שהרי אמרי' דכל כה"ג אנו למדים ממעשה שבת, וכמו שפי' רש"י בכ"ד דלא אכיל התועבה גופא, וה"נ דכותה שאינו אוכל עצמיות הענין של המום אלא הוא אוכל רק את הבהמה שהמום נעשה בה. ואופן השני: י"ל דמה שע"י המום הוא מתירו להדיוט הרי ענין ההיתר להדיוט וההוצאה מן ההקדש, שע"י המום, זאת היא התועבה, ודמי יותר לבב"ח מלמעשה שבת, ע"כ קשיא אפי' לפי המסקנא. ויש לחדש נפ"מ בין שני אלו הטעמים, כגון אם נפל בו אח"כ מום אחר מאליו, דאם מצד התועבה של מה שנעשה בו תועבה אין תועלת כלל במום האחר שבא מאליו, אפי' אם נאמר שמאליו אינו בכלל תועבה, כד' הרא"מ, ובענין הדין הוא מוכרח מהכתוב של כצבי וכאיל, אלא שמחולקין הם לענין הטעם דלד' הרא"מ כצבי וכאיל אהני דממילא אינו בכלל תועבה, ונשאר כל שתיעבתי לבידים, ולתוס' כיון דממילא אינו בכלל תועבה בידים ג"כ אינו בכלל תועבה ואם נאמר דצורם אוזן בכור הוא בכלל תועבה מוכרחים אנחנו לתפוס ד' הרא"מ דיש חילוק בין ממילא ובין בידים. ואע"פ כן מצד הטעם של תיעוב דנעשה בו מעשה תועבה אין חילוק בין נולד אח"כ מום או לא, אבל לפי המסקנא לפי' רש"י דיוכל להיות בכלל כל שתיעבתי רק מה שאוכל את גוף התועבה, י"ל דזה אינו נמשך כ"א כ"ז דאהני מעשיו, דלולא האיסור שעשה לא הי' אפשר לו לאכלו, אבל אם נפל בו אח"כ מום אחר נסתלקו מעשה ראשון, כיון דאינם מועילים כלל וגם מבלעדם הוא מוכן לאכילה בלא תועבה אז אין כאן משום ל"ת כל תועבה. ועפ"ז יש מקום לומר לד' הרא"מ דאע"ג דמבואר בסוגיא (דבכורות ל"ד) דפשוט דכל ענין האיסור של צורם אוזן בכור הוא רק מקנסא, אבל לא רחוק הדבר לומר שאליבא דמ"ד דדרשי' כל שתיעבתי הרי הוא בבל יאכל יהי' הקנס דוקא לענין אם נולד אח"כ מום אחר, א"כ אתי' הך דספרי כר"א דמתני' דלא ישחט עולמית, וכ"מ בתוס' בכורות (שם ד"ה ומי), מטעם דאז כבר אינו אוכל את התועבה, כ"א את הדבר שבו נעשה התועבה, וזה למדנו ממעשה שבת דשרי. ועפ"ז יש מקום לפרש דהעיקר מה שאנו יודעים מהא דשרי רחמנא קדשים שהוממו כצבי וכאיל, דצורם אוזן בכור אינו בכלל כל שתיעבתי הוא לא מפני שאם הי' בכלל כל שתיעבתי בידים. ה"נ הי' צריך להיות בכלל כל שתיעבתי ממילא, כדי שנכריח מזה שאין לחלק בין בידים לממילא, וק"ו שאין לחלק בין עשיית ב"ח לאינו ב"ח, ויהי' מזה פרכא לעצם הסברא של הרא"מ, ומק"ו לסברת הלבוש. אלא דכאן יש מקום ספק מהו התיעוב שיש באיסור המום, אם התיעוב