עץ הדר מט

בזרעים מותרים בכל גוני, אלא דעל כלאי הכרם קשיא לפי זה, מנ"ל דמותר כשנזרעו ממילא ולא קיימן מדעתו, שהרי אין איסור בהם כ"א בזורע בעצמו או מקיים ברצונו שהרי לכתחלה מבקש שם בסוגיא לומר דיל התירא דכלאי זרעים מהא דכלאי הכרם אסורים מכלל דכלאי זרעים מותרים, אבל על כלאי הכרם גופא אין למוד דאדרבא התורה אסרתן, א"כ מנ"ל צד ההיתר שבהם, דהיינו כשלא נזרעו בידי הבעלים ולא נתקיימו בידיעתם ע"י יאוש כיון דכל שתיעבתי הוא בכל גוני אליבא דרש"י. ובאמת היה מזה ראי' למה שכתבנו אליבא דהלבוש, שנאמר דבאמת אין תעוב כ"א ע"י עבירה ומשו"ה אין לאסור באופן אחר, אבל לשי' רש"י קשה. אלא דבאמת יש להקשות למה הצריכה תורה לאסור כלאי הכרם כיון שנדע אותו מכלל כל שתיעבתי, דאליבא דר"א דסוגיין אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע, אלא די"ל למ"ד אין לוקין על לאו שבכללות אתי קרא בכלאי הכרם לחייב מלקות, ועוד י"ל דאתי למיסר גם שלא כדר הנאתן (פסחים כ"ה) ואליבא דאביי דס"ל הני תרתי כאן בפסחים, ס"ל דכה"כ לוקין עליהם שלא כדהנ"א, ולקמן (בשלהי פרקא מ"א ב') ס"ל דאין לוקין על לאו שבכללות א"ש בשני התירוצים, ורבא דס"ל לוקין על לאו שבכללות צ"ל דיודה לאביי בהא דכלאי הכרם לוקין עליהם שלא כדהנ"א, וכ"מ מסוגיא דמשני רבא קושיא בענין דעסיקנא ולא נזכר דפליג. אך בר מן דין י"ל דבאמת הוכרח לומר איסור מיוחד בכלאי הכרם, דאי ל"ה היינו למדים מכלאי זרעים דילפי' להו מכלאי בהמה דשרי, ועפ"ז מיושב מה שהקשינו לעיל דמנ"ל באמת דכלאי הכרם שרי כשלא נזרעו בידי אדם או באופן שלא נתיאש לפ"ד רש"י דתועבה חשוב אפי שלא ע"י פעולה שהי' בה עבירת איסור ממש, די"ל דחוץ ממה שפרשה תורה באיסור דכה"כ אנו למדים באמת מכלאי בהמה וכלאי זרעים דשרי. והנה בעיקר הדבר מה שכתבתי בסברת הלבוש די"ל דס"ל דבענין כל שתיעבתי בעי דוקא שיעשה הענין ע"י מעשה תועבה ולאפוקי כשנעשה ממילא, אלא דהרבעת כלאים חשובה תועבה מצד עצמה, יתכן להמשיך ע"ז ג"כ דעת הרא"מ בפרשת ראה שכתב דלא מתסר מקרא דלא תאכל כל תועבה אלא היכי שנפל בו מום ע"י אחרים ואפי' ע"י נכרי, אבל היכי שנפל בו מום מעצמו משרי שרי, די"ל דגם הוא ז"ל מפרש דבעינן דוקא מעשה תיעוב בפועל, וי"ל הטלת מום בקדשים חשיב מעשה תיעוב אפי' למי שאינו מצווה, דמ"מ הכל מוזהרין על כבוד שמים מצד הדעה והשכל, והוי כמו תועבה דרביעה די"ל דאפי' גבי בהמה חשיבא תועבה כמש"כ, ולפ"ד אבני מילואים וסי' א' ססק"ב) בטעמא דחיוב נדרים דב"נ דהוא מטעם קנין, א"כ הוי ג"כ מענין גזל או דינים, וי"ל דמטיל מום בקדש שים הוי מטעם מזיק דשייך ג"כ בב"נ מה"ת. ואם נשוה דברי הרא"מ שכתב דיש כל שתיעבתי דוקא במעשה, אפי' במעשה נכרי, ומ"מ אינו בממילא לדברי רש"י שכתב (בחולין שם) שתיעבתי שלא בא בעבירה דאסור הוא כשבא ע"י קטן או ע"י עכו"ם, ונאמר לפי זה שדבריו ז"ל נאמרו בדיוק דוקא ע"י