עץ הדר מו

בעבירה, מ"מ אם לא נטעה לשם אשרה ג"כ היתה המצוה נעשית, אבל כאן לא היתה המצוה נעשית כלל בשום אופן מצד הלימון זולת עי העבירה. וכיון שנאמר שישנם מדרגות בכל שתיעבתי, כמש"כ רש"י בחילוק בין שנעשה עצם הדבר ע"י תועבה או שנעשה עמו תועבה בלא חידוש בו גופיה, י"ל דענין תיעוב כזה מצד המצוה שכ"כ צריך הדבר לפעולת התועבה עד שבלא התועבה לא היה הדבר בא לידי מצוה כלל, שאם הי' הלימון גדל בלא הרכבה לא הי' שייך למצוה, ורק ע"י ההרכבה יבוא לידי כך, זה ראוי ללמוד מכל שתיעבתי. ואין להוכיח כלל מדאסר כלאים לגבוה ש"מ דשרי להדיוט, אפי' אם נאמר דמצוה אינו בכלל גבוה, דשם הי' אפשר להיות הענין נולד ג"כ, בין לגבוה בין להדיוט, בלא הרכבה, והי' ראוי למילתי' ע"י דרך כשר, אבל כאן זה החלק של הלימון לא הי' אפשר לעלות למצוה כ"א ע"י העבירה, ובאופן תיעוב כזה אין לנו ראי' להכשיר. ואפילו אם נאמר שנשתנה אח"כ היניקה של הלימון כשבאה ביחור האתרוג, וכאתנן ומחיר דקי"ל כב"ה דשינוייהם מותרים, וכה"ג בנעבד אצל גבוה דקי"ל דיש שינוי ומה"ט פסק הרמב"ם ג"כ (בה' ציצית פ"א), וכדקי"ל בשו"ע (סי' י"א) דמשתחוה לפשתן נטוע כשר לציצית, שהרי נשתנה. מיהו כל אלה לא גרמה העבירה עצם עליית הדבר למצוה, אבל עבירה שגורמת עצם מהות המצוה י"ל שלעולם אימאוס, וזכר לדבר דבענין אין קטיגור נעשה סניגור בר"ה (כ"ו א') הוא רק מה שדומה לענין העבירה ממינה כשור וזהב, ובודאי רחוק הוא מעצם העבירה, יותר משינוי, ואע"ג דשם אמרי' דבדם נכנס משום דאשתני, היינו התם דעצם הקטיגור הוא רק תבנית השור, ואין כאן בדם שום ענין מתבניתו החיצוני שאותו עבדו כדפלחו לעגל, „וימירו את כבודם בתבנית שור“, ואפי' אי נימא בפר ואפי' בדמו של פר (כיומא מ"ט ב') מ"מ בעגל הי' רק תבנית שור ובדם ודאי אין כאן תבנית כלל, אבל כאן הקפידא היא התולדה שהעבירה של ההרכבה גורמת, והיא כך היא צורתה שתהי' משנית את צלמה ע"י ההרכבה האסורה, ולא שייך שנשתנה להיתר, שזה השינוי זהו עצמיות יסוד האיסור, שהתורה אמרה את חוקותי תשמרו, חקים שחקקתי בהם שמים וארץ כדי שלא יולדו בריות משונות כאלה שהם להזיק ולא להועיל ע"פ עומק עצתו העליונה של יוצר בראשית בה (וכ"ד הרמב"ן בפי' התורה המובא לעיל), א"כ לא שייך כאן שינוי

יח) ובאמת ממה שפי' הלבוש טעמו שמאיס לגבוה למצוה משום שב"נ הוזהרו על הרכבת אילן, אע"ג דמצד כללא דכל שתיעבתי לפי פי' רש"י (בסוגיין קי"ד ב' ד"ה הרי), הוא אסיר אפי' לא מחמת עבירה כגון ע"י עכו"ם או קטן, ואע"ג דיש לדון שמא דוקא בשנעשה ע"י אדם לכה"פ מיירי, מ"מ היותר פשוט הוא דה"ה בממילא ועכו"ם או קטן לאו דוקא, ולפ"ז לא הי' צריך הלבוש להקדים טעמא דמ"ד שב"נ הוזהרו על כלאים דהרכבת אילן, וכמו שהקשה בת' ב"א בזה. אך מזה י"ל דהלבוש כדרכו סלל לו בכיון שיטה לעצמו, (כאשר זהו כלל גדיל בישוב דבריו במקומות רבים שהשיגו עליו הפוסקים משיטות הראשונים, ודרכו לבור לו דרך לעצמו מוכח