עץ הדר מה

ההרכבה דוקא עושה את המצוה ולא הכמות המתדבק של השיעור המצורף מצד החלקים, וכה"ג באיסורים דומים הם לזה האיסורים הנעשים ע"י תערובות כבב"ח וכלאים, דבחלק אחד אין כאן אפי' נדנוד איסור, ע"כ במצות שהן דומות לזה שייך בת"ג, אבל במצות שהן מענין אחד והשיעור הוא רק כמותי כאכילות של מצוה וכיו"ב, י"ל דכמו דכה"ג באיסורים שייך ח"ש מה"ת, ה"נ במצות שייך ג"כ קצת מצוה מה"ת. וי"ל דבכה"ג שהוא הולך דרך ענין עשיית המצוה ל"ש ע"ז בת"ג כלל ואדרבא י"ל כאן קצת מצוה בלא שום חובה, זולת החובה מה שמחסר המצוה, אבל בשו"א אין כאן גרעון בערך מי שלא עשה כלל, כ"א רק תוספת קצת זכות. ולפ"ז מצוה להזמין אפי' למי שאנו יודעים בו שלא יגמור מצוה שלמה, איזה חלק מן המצוה, שאפשר שיעשה אותה במצות כאלה שהם נדונים בשיעור כמותי לא בענינים חלוקים מורכבים המעכבים זא"ז, ויותר נראה שיסוד דברי הרשב"א בענין בל תוסיף של חוזרין ותוקעין, ובל תגרע של מניעת התקיעות בשבת הם כענין דברי הראב"ד בהשגה (פ"ב מה' ממרים הלכה ט') שמשיג שם על מה שכתב הרמב"ם שיש בל תוסיף ובל תגרע בעניני תקנות בית דין אם עשאום תורה ממש. ולפ"ז לא הי' כלל מקום שאלה איך יתכן להקרא בת"ג במבטל לגמרי, שכשאנו עסוקים בענין בית דין שלא יוסיפו ולא יגרעו על התורה הרינו עסוקים ביחש שיש למצוה זו הניתוספת או הנגרעת נגד כל התו"כ ואפילו אם מבטל אחת מהמצות לגמרי הרי הוא גורע את כללות התורה על ידה. והרשב"א שהוקשה לו, לא על הפרט העושה כך הוקשה לו כ"א על תיקון ב"ד, וע"ז תירץ ממש כד' הראב"ד שכל מה שנעשה ע"פ תיקון ב"ד לעשות משמרת לד"ת הוא, ואין כאן לא משים ב"ת ולא משום בת"ג, וממילא שאין ציור לבל תגרע כ"א ביחיד, וביחיד כבר אין אנו מדברים בענין ההוראה שלו וקביעות החק כ"א בענין הפעולה, והפעולה גם הרשב"א מודה שצריך שישאר איזה דבר כדי שיקרא גרעון. מיהו י"ל דאיזה שם מצוה סגי להכי וכמש"כ (ועיי' הגהמ"י ברמב"ם הנ"ל אות ג'

) יז) והנה טעמו של הלבוש ביסוד המורכבים הוא טעמא דמסתבר שמאיס לגבוה שתהי' המצוה נעשית ע"י עבירה, ובזה גרע עוד הרכבת האילן מכלאי בהמה דשם בכלאי בהמה פסול לקרבן אפילו אם הוא משני מינים שכ"א בפ"ע הוא ראוי לקרבן, א"כ בכ"א החלק של ההכשר להיות ראוי לקרבן לא נתחדש דוקא מפני העבירה, שאם הי' כ"א מאלה האבות מתחבר למינו ג"כ היתה התולדה בהמה ראויה לקרבן, ומ"מ פסלתה תורה, ודוקא לגבוה אבל להדיוט שרי. אבל כאן בכלאים של הרכבת אילן דמצוה, שהעיקר המורכב הוא נותן את יניקתו באיסור ביחור שהורכב בו ומצירופם נולד האתרוג, מה שבלתי העבירה לא היתה יניקת הלימון בשום אופן ראויה למצוה, א"כ נעשה מהות המצוה דוקא ע"י עבירה, דבר זה ראוי באמת להרחיק מדין ק"ו. ובזה גרע כלאים מכל מצוה הבאה בעבירה אחרת, אפי' מאשרה דמשה דהיינו שנטעה מתחילה לכך, שלפ"ד הה"מ (בפ"ד דלולב) הוי בכלל מצוה הבאה