עץ הדר מג

זא"ז, חוץ ממה שכתבתי לעיל, (באות הנ"ל), דהחלק העשוי אע"פ שיש לו דבר המעכב החסר לו שלא נגמר עדיין לא נחשב כמי שאינו ושייך עליו גרעון, י"ל דיש חילוק בין מצוה שעיקר עשייתה בא בבת אחת כמו ד' מינים למ"ד שצריך דוקא שינטלו בב"א, שהנטילה היא כולה בב"א, ויש מקום לומר שכשנחסר ממנה החלק שאמרה תורה שהוא מעכב המצוה ע"י חסרונו חשוב כמי שאינו כלל והוי כביטול המצוה, אבל מצוה שאפשרי לעשותה דוקא בזה אחר זה דבה אי אפשר לומר שהחלק הנעשה קודם שנגמר אין לו כלל שום שייכות למצוה שהרי ע"כ כך הוא סדר העשיה, ודמי לסברת חזי לאצטרופי דמועיל להוכיח דח"ש אסור מן התורה דכיון שהשיעור מצטרף הוא מחצאי שיעור ש"מ שיש צד איסור תורה בכל חצאי השיעור, אלא שלא נגמר לגמרי. ע"כ י"ל דהך דסיפרי אתי כמ"ד כלי קופסא חייבים בציצית, כשמואל וכחסידים הראשונים דפרק התכלת לפי ס"ד דגמ' שם. א"כ המצוה היא כך לעשות את הציצית בזא"ז, ע"כ כשלא גמר א"א לומר שלא עשה שום דבר, שהרי עשה ברשות התורה ודמי לישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף אלא שאח"כ גרע במה שלא השלים ועבר על ד"ת. ואפי' לפי מסקנא דגמ' (דמנחות מ"א,) דחסידים הראשונים מחמרי אנפשייהו ג"כ י"ל כיון שבתורה כתוב לשון עשיה על הציצית ועשו להם ציצית, אע"ג דבאה ההלכה לומר דהוי חובת גברא, מ"מ זה חשוב בודאי איזה מצוה, דוגמת ערי מקלט הנ"ל, א"כ כיון שיש איזה שם מצוה ע"ז שוב יש על מה שיחול ענין גרעון א"כ אתי ככו"ע. ובאמת לא מצאתי לפו"ר שום מצוה שלא תהי' כתובה בלשון עשיה באופן שיהי' שייך גרעון או שיהי' סדר עשייתה בב"א, זולת אם נאמר דד"מ שבלולב מעכבים דוקא בב"א בנטילתם שהוא הלקיחה שבתורה, א"כ אין כאן שום מצוה בפחות משיעורם כלל, דמעולם לא צותה תורה לקיחה כזאת אפי' בתור התחלת מצוה, אבל יתר המצות כציצית וב"כ ותפילין י"ל כיון דילפינן וקשרתם מוכתבתם דמי כמאן דכתיב בהו כתיבה ומדבעינן ג"כ כתיבה כסדרן א"כ י"ל שברשות התורה נכתבו הפרשיות הראשונות וחל עליהם שם מצוה. אלא שזהו דוחק דעכ"פ לענין הקשירה לא נאמרה כלל שיהי' אפי' צד מצוה בפחות מזה קצת. ובאמת מתפילין תהי' הראי' היותר מכרעת דגם למה שמעכב חשוב עשיה קצת לענין בל תגרע (עיי' סנהדרין פ"ט לענין כל המוסיף גורע דז"מ), ולפי מש"כ אכתי אין מזה ראי' לביטול לגמרי, די"ל דמ"מ שם מצוה יש כאן, וי"ל עוד דבתפילין כיון דפשטא דקרא נאמר בכל פרשה בפ"ע, והקבלה למדה שמעכב, חשוב משו"ה, חלק של מצוה

ועיקר דברי הגאון בעל בית הנוי שכתב דאף שעיקר בל תגרע הוא רק במתחיל במצוה ואינו גומרה, מ"מ יש איסור בת"ג ג"כ במבטל לגמרי מדין ק"ו, נראה לעניות דעתי דבאמת אין כאן ק"ו כלל, שמצינו שכך היא המדה שהמתחיל ואינו גומר גרוע הוא ממי שלא התחיל כלל, אע"ג די"ל בפרטים אחרים שהוא עדיף ממנו, מכ"מ לא יפלא אם נאמר שיש כאן קצת זכות של התחלת המצוה, ועבירה מיוחדת במה שעשה אותה בדרך