עץ הדר מא

המצוה אין חשש במה שמכנים את עצמו לאיזה חיוב שכיון שאינו יכול לקיים אינו מחויב ואינו עובר, ומה לי אינו יכול משום איסור שבת או משום אונס אחר, א"כ הדברים מאירים יפה דה"ה לענין בת"ג, מתי עובר הוא על בת"ג דוקא באותו תכסיס שאם היה בזה האופן מבטל כל המצוה היה עובר על המצוה אבל בדאניס ואינו יכול לקיים שאינו נקרא כלל עובר, והוא מותר מן התורה להכניס א"ע אפי' בכלל חיובא ולא מקרי בשביל זה שיזמין עצמו לעבור על מ"ע, ה"נ דאינו עובר על בת"ג בכה"ג, וזהו לפי סגנון ד' הרשב"א דבת"ג שייך אפילו בביטול לגמרי, ע"כ יש בו ג"כ תנאים שיש בביטול, ואע"ג דבעי' איזה שם מצוה לפי מש"כ מ"מ א"ז מעלה את המצוה מביטולה, כיון שבאמת לא יצא יד"ח ע"י חסרון של הדבר המעכב, ע"כ אם לא מצא רבותא הוא דמ"מ לא יביא לא פריש ולא רמון דבכה"ג דלא מצא ליכא בת"ג, דלא מצא שחיפש ולא מצא והוי אנוס דא"א לו לקיים המצוה כמאמרה מ"מ לא יביא לא פריש ולא רמון שזה אסרו חכמים שלא יפוק מיניה חורבא. אבל לקחת את הג' מינים לעולם הוא מותר אע"ג דבמבטל לגמרי ליכא בל תגרע, ובעושה מקצת ומשייר מקצת יש בל תגרע, אפי' בדמעכב ע"פ מה שכתבנו בע"ה, משום דא"א שיהי' כח בל תגרע עדיף מכח כל המצוה כולה. וכשם שבכל המצוה כולה כשהוא אנוס מקרי שהוא פטור לגמרי ממנה אפי' לענין הכנסה לכלל חיוב בידים מה"ת, ה"נ לענין בל תגרע דאינו עובר כלל על בת"ג ולא מסתבר כלל לחלק בין לשון לאו לעשה, כיון שהענין הוא מ"מ ענין של עשה, וי"ל גם כאן ל"מ בכהת"כ טפל חמור מן העיקר, שכתבנו (לעיל, אות י"א), ואע"ג דהתם גבי מצוה כתבו שם דמ"מ חיסור דרבנן איכא ללבוש בשבת בגד של ד"כ בלא ציצית, והדבר מוכרח מסוגי' דס"פ הקומץ ועיי' מג"א (שם). מ"מ י"ל דוקא בביטול מ"ע גזרו שלא יבוא לעשות כן בלא אונס דשבת, אבל בבת"ג כיון שמ"מ הוא מקיים קצת מצוה שזה חשיב ג"כ מצוה, ועיי' מוהרי"ט אלגאזי (סוף הלכות חלה להרמב"ן ד"ה והנה, בענין ח"ש במ"ע [ועי' מש"כ בזה בשע"ת (סי' תע"ה ס"ו) כהא דמכות לענין כשהוא אינו יכול לגמור, משו"ה לא גזרו חכמים במקום מצוה ואוקמי אדאורייתא וליכא בת"ג לא מה"ת ולא מדרבנן, וכ"ז הוא במקום אונס אבל כ"ז שיש אפשרות שיהי' כל המינים כשרים ודאי דשפיר י"ל דזה המין הניתוסף מהלימון או ע"י תערובות שבמקומו חסר מהאתרוג להשלימו שיהי' לקיחה תמה בין למ"ד דהוא לגמרי מין אחר יש בזה שפיר משום בל תגרע ג"כ

טז) ומש"כ הגאון בעל בית הלוי על מה שכתב הטו"א בשטתו דס"ל דזה מוכרח לומר דמבטל לגמרי ודאי אינו עובר משום בת"ג דאין זה לשון גרעון כלל, אלא במקיים מקצת ומשייר אבל אם המקצת המשויר הוא מעכב י"ל להגאון טו"א דחשוב כמו שלא עשה כלל, א"כ שוב הוי כמבטל לגמרי ואין זה גרעון, וע"כ הוקשה לו הא דספרי דחשיב ד' מינים שבלולב בענין בת"ג ולשיטתו כיון שהם מעכבים זא"ז אין כאן בל תגרע, כ"א מבטל מ"ע. ועוד דסוגייא דלא יביא פריש או רמון משמע דאין כאן משום בל תגרע אלא משום חורבא. וע"ז