עץ הדר לט

המעכב דהוי כאילו לא עשה כלל ול"ש ג"כ בת"ג. ולפ"ד הרש"ל הנ"ל מובן שפיר דנפ"מ רבה יש בין לא עשה את המצוה כלל או כשחיסר ממנה דבר שחשוב כאילו לא עשאה, שפירשו כן חז"ל כמל ולא פרע ובין חיסר ממנה דבר המעכב אותה סתם, דבזה האופן האחרון המצוה מ"מ נקראת פלגא דמצוה, וממילא שייך לומר עליה בת"ג שהתחילה ולא גמרה. וכן משמע ממדה טובה שאמרו (במכות י) לענין משרע"ה מ"ד אוהב כסף לא ישבע כסף, זה משה רבינו שהי' יודע שאין שלש ערים שבעבר הירדן קולטות עד שלא נבחרו שלש שבארץ כנען, ואמר מצוה שבאה לידי אקיימנה. הרי דחשיב מצוה אפי' חלק שלא נגמר כלל, וקראוה חז"ל בשם מצוה וזה נוטה לד' רש"ל, אלא דבעינן שיהי' שם המצוה נקרא ע"ז. א"כ מי שביטל לגמרי מ"ע ולא התחיל בה כלל שום ענין שיהי' שייך לקרא המצוה עליה באמת, לא שייך ם תגרע, וי"ל דגם הרשב"א מודה בזה, אבל אם התחיל לעשות במצוה חיובית ולא גמרה, אע"פ שהניח דבר המעכב, כ"ז שלא מצינו מפורש שיהי' זה העיכוב נחשב כאילו לא עשאה כדמצינו בפריעה יש כאן משום בל תגרע. וראיתי להגאון ר' יוסף דוב ז"ל בספרו בית הלוי קמא וסי' מ"ב) על הא דמקשה הגאון טו"א דלפ"ד הרשב"א כשבטל מ"ע עובר על ל"ת דבל תגרע, א"כ יהי' ג"כ לוקה בביטול מ"ע למ"ד לאו שאב"מ לוקין עליו שכתב די"ל דעיקר בל תגרע הוא דוקא בהתחיל את המצוה ולא גמרה, אלא דגם במבטל לגמרי עובר הוא ע"ז משום דין ק"ו, א"כ אין כאן מלקות משום דאין עונשין מה"ד עכ"ד. והנה הדברים הם חריפים וראוים למי שאמרם, אבל יש להעיר עליהם מד' הה"מ (בפ"ב ה' מ"א ה"א) דהוכיח מד' הרמב"ם (שם) שכתב דאע"ג דמפורש בתורה ל"ת רק על אותן חיות טמאות שי"ל סימן אחד או מפרים פרסא או מע"ג, אבל באותן שאין בהן שני הסימנים לא מצינו מפורש איסור לאו אנו למדים זה בק"ו ממה שנאמר הלאו בגמל, חזיר, ארנבת ושפן שיש בהם בכ"א סימן א'. וכתב ע"ז הה"מ דאע"ג דאין מזהירין מ"ה מ"מ כיון שכבר יש בהם לאו הבא מכלל עשה שוב מזהירין מן הדין עליהם. ופשוט דמזהירין לאו דוקא דה"ה עונשין, דלא יעלה ע"ד שום אדם שאינו לוקה על אכילת הטמאים שאין בהם שום סימן. א"כ י"ל דה"ה במקום שיש על עצם האיסור מ"ע גמורה דלא גרעה מלאו הבא מכלל עשה, ביחוד לשיטת הרמב"ם במנין המצות כידוע מהשגותיו של הראב"ד עליו בזה, דאו כשיש ל"ת אפי' מן הדין הי' ראוי ללקות עליה, וכאן כיון שאנו עסוקין בביטול מ"ע הלא יש ע"ז העשה עצמה. ועוד נוסף מק"ו הלא תעשה דלא תגרע ולמה לא ילקה ואפילו לפ"ד גופי הלכות (כלל תפ"ו) דבעי' בצירוף האיסור המפורש ג"כ שיהי' הק"ו מענין גילוי מלתא דבכלל מאתים מנה, הלא הוא ג"כ בנ"ד כה"ג, אם רק נאמר שסברה ברורה היא דמבטל לגמרי גרע, ועי' תוס' (פסחים מ"א א') ועיי' ס' גנת ורדים (כלל ב'). ועיי' רמב"ן בפי' התורה (ויקרא י"א ג'). ובלא"ה י"ל דאליבא דרבא דאמר (פ"ה כ"ת), דלעבור אב"ת בעי כונה פשוט דה"ה אבת"ג ודאי לא קשיא דילקה על בל תגרע כשמבטל מ"ע, דאטו יש כאן כונת מצוה בביטולו, אלא